Wednesday, June 10, 2015

Apple Watch – האזיק החכם

מהשעון החכם של אפל נוכל לצפות למהפכה, לא פחות. המחשוב הלביש הפך בשנים האחרונות מפריט תפאורה בספרי וסרטי מד״ב למוצר מדף, החל מהגוגל גלאס הכושל (כי להסתובב מול אנשים עם מצלמת וידאו נוטה לעצבן אותם, לכו תבינו), דרך צמידי ספורט ועד לשעון אותו ניסתה גוגל למנף באמצעות אנדרואיד הנהדרת.

המהלך בו אנדרואיד שולבה בשעונים דומה מעט לדרך בה שולבה בטלפונים חכמים בתחילה: יצרנים סיניים רבים מציעים ים מוצרים צולעים וזולים, כמה חברות ענק מכריזות על מוצרים חביבים אך חצי-אפויים משלהן, וחסר מכשיר אחד שיאפיל על השאר, מכשיר אחד שיכריז כי ככה עושים את זה (מישהו אמר שעונקסוס?). היעדר משנה-המשחק מוביל לקיפאון בשוק, בעוד אפל מוכרת מליוני יחידות. ואם נחזור לשעון: אם גוגל נכשלה, למה שאפל תצליח? ובכן, אם יש דבר שאפל הצליחה להוכיח הוא שכאשר משלבים את הגיית החומרה בד בבד עם הגיית החומרה אפשר להגיע לתוצאות טובות מאוד, יש שיגידו טובות יותר מאשר כששתי השכבות נפרדות כמו במוצרי המתחרות.

יש שיגידו להיפך. אז איפה השעפל על הסקאלה? מחשבות ראשונות על הגאדג׳ט הלביש הראשון שניסיתי.



יתכן שהשדרוג בעיצוב ובשיטת הזנת המידע, בגימור של הממשק ובחיבור בין ממשק פיזי לתוכנה יהפוך את השעון של אפל לשעון החכם הראוי הראשון. אך כולנו יודעים שזה לא המצב וגם אם הסיבות לעיל נכונות, לא הן *ה*סיבה שאפל תצליח. היא תצליח, כמו תמיד, באמצעות מכונת הפרסום המשומנת שלה, זו השולחת עשרות גרופיז לטורים המשתרכים מהכניסה לחנות ועד לעזאזל. לאפל יש גב כדי לבנות פלטפורמה, יש לה יכולת אמיתית ליצור אקוסיסטם, כי היא כבר שם – לא כמו גוגל שמחזיקה בחבל רק מצד המובייל ולא כמו מיקרוסופט המחזיקה בחבל רק מצד המחשב השולחני והאופיס. אפל מחזיקה בשני צידי החבל – מערכת הפעלה חזקה למחשבים שולחניים מחד ומערכת פופולארית ונוחה לסמארטפונים וטאבלטים מאידך. לצד כל אלה מחזיקה אפל בחנות התוכן הגדולה בעולם, אשר מחוברת ומוזרמת אל מכשיריה באופן טבעי, כחלק מהחבילה. השעון של אפל מדבר עם עולם של שירותים ומוצרים, אלה הפיזיים המחוברים אליו בשן-כחולה וויפי ואלה המחכים בצד השני של האינטרנט, מעבר לענן.


מחד, לשעון של אפל פוטנציאל להצית מהפכה: שעון חכם עם שליטה המותאמת לגודל המסך (נגיעה באצבע אחת בלבד, זיהוי של לחיצה מול נגיעה וכתר מיוחד וארגונומי המאפשר לגלול ולנווט בלי להסתיר את התצוגה), מערכת הפעלה יעודית המספקת פלטפורמה לאפליקציות אינספור, קישוריות לאייפון הפופולארי וים גמיקים. כך למשל, מאפשר השעון שליטה מרחוק במצלמת האייפון לצילום תמונות שאינן סלפי, או ניהול שיחה ישירות דרכו כאילו היה דיבורית. בין לבין, הוא גם מדווח לנו מה השעה.

מאידך, לצד היתרונות הטכנולוגיים, יש לזכור כי התמחור של אפל עלול להיות המקל שבגלגל עם המחוגים. השעון אפשר לאפל להתפרע בתחום שעד עכשיו נהגה להתפרע בו, אך במידה: אופנה. בשנים האחרונות החלה אפל להתמקד לא רק במוצרים עצמם כמופת עיצובי וטכנולוגי, אלא גם במה שהם משדרים, כיצד הם נלבשים למטרת ביטוי עצמי . החל מייצור כיסויים מעור צבעוני למכשיריה השונים, דרך השקת דגמים בצבעים ושילוב של צבעי זהב לצד אלומיניום מוכהה ועד להכרזה האחרונה, עם המעבר למחשבים ניידים בצבעים כסוף, אפור-חלל וזהוב. אפל מציגה עידן חדש בו המחשוב כולו לביש – המוצרים הם כולם אביזרי אופנה, ובראשם השעון. וכך יצאה אפל בשלוש סדרות: סדרת השעון האלגנטית, סדרת הספורט הזולה וסדרת האספנות היקרה. הפרשי המחירים בין הסדרות מדגימים היטב את הקוטביות בחברה הקפיטליסטית ואת האליטיזם הקופרטיני בפרט.


השעון הזול ביותר שייך לסדרת הספורט והוא נמכר ב-350-400 דולר, בהתאם לגודל. השעון היקר נמנה על סדרת האספנות ומחירו נע בין 10,000 ל-17,000 דולר, תלוי אם בחרתם בזהב הצהוב של עניי העשירון העליון, או באדום המעטר את עשירי העשירון. כל צרכן של שעון הזהב של אפל מכריז על עצמו מיד שהוא בעל אמצעים, וכן כי הוא אדם רפה שכל במידה זו או אחרת. שכן, יש לשים לב ולתת על כך את הדעת: כל השעונים של אפל זהים לחלוטין מבחינה פנימית. הם נבדלים זה מזה בגודל, בסוג המתכת, ברצועה ובאבזמה – אך המוח שבפנים הוא אותו מוח בין אם שילמתם 400 או 17000 דולר. כלומר מה שיש בקנקן הוא בדיוק אותו דבר – טכנולוגיה חכמה שעוד שלוש שנים מעכשיו תיחשב פרה-היסטורית. בעוד המחשב שלכם הולך ומזדקן בתוך קופסת פלסטיק או אלומיניום זולה, פה תלך ההשקעה שלכם ותהפוך מחשב עתיק בתוך מארז של 18 קארט. זה כמעט טיפשי כמו לקנות תכשיט מתכלה בלמעלה ממאה אלף שקלים. אה רגע, זה בדיוק זה.

פרט לסדרת האספנות המשונה, השעון של אפל צפוי להיות גאדג׳ט חובה שיחלחל אל כל חובב שעונים, מתחיל את דרכו בחנונים וחובבי אפל מסורים ותפוחי ארנקים וממשיך עם זמינותם של דגמים ישנים וזולים יותר אל כלל חובבי הגאדג׳טים. בין אלה שהחליטו לא ללבוש שעון (כל שעון, או שעון חכם בפרט), ומעדיפים להמנע ממנו לבין אלה המחכים כבר שנים לשעון מחשב יושבים הרוב, שיקנו שעון שכזה רק אם יהיה בו ערך מוסף ואם לא יעלה יותר מדי. לצורך הראשון מנסה לענות אפל, בעוד לאחרון תענה אנדרואיד בתורה.

ברגע שמספיק אנשים יענדו את מערכת ההפעלה החדשה של אפל, ימהרו המפתחים להציע אפליקציות מכל הסוגים לפלטפורמה החדשה. אובר כבר הוכיחה שניתן להזמין מונית דרך השעון, בארה״ב תוכלו לשלם באמצעותו בקופות תומכות, וזה רק עניין של זמן עד שתוכלו להזמין פיצה, לבדוק את מצב החבילה בדואר, לשלוט במרכז המדיה או בבית החכם והכל מהשעון. המרחק בין מדע בדיוני למציאות הוא כמה שעות פיתוח, וזו תחילתה של מהפכה. כך צומחת לה נישה נוספת של מחשבי ביניים שהופכים למוצרי ״חובה״ לדור המחובר.

בניגוד לנבואה הנצחית על מות הסמארטפון לטובת השעון החכם, נדמה כי אפל בחרה לקחת את השעון בקלות, תרתי משמע. השעפל הוא מכשיר קל וקטן, המזכיר שעון יותר ממכשיר חכם. לפיכך הוא גם מוגבל למדי ודורש תקשורת שוטפת עם הסמארטפון. אפל לא תמהר להפוך את השעון החכם לעצמאי מספיק כדי שיאכל מנתח מכירות האייפון. להיפך, היא תגביל את השעון ככל האפשר כך שיוביל אתכם במוקדם או במאוחר אל הטלפון המוכר והיקר.

אז הסכמנו שהשעון החכם הוא אביזר יקר לטלפון, ובתוך קטגוריה זו המעניין מכל השעונים החכמים הוא זה שהשיקה אפל, והגיע לחנויות לפני חודש. אך עד כמה מכשיר שכזה, שעון חכם, יכול באמת להיות חכם? עד כמה הוא יכול לשפר את חיי היומיום שלנו? עד כמה הוא נחוץ ועד כמה מיותר? עד כמה הוא אזיק הכובל אותנו לטלפון? כל אלה שאלות מצוינות, והנה אמש נחת על מפתן דלתי שעפל לסקירה, ובקרוב (בקריצה פסימית בהתחשב בעומס הצפוי בעבודה) אספר איך היה.

אחלו בהצלחה או כנו אותי פאנבוי, את הניסיון לכתוב סקירה על האוקולוס ריפט זנחתי בשלב זה, אחרי שבמצטבר ביליתי 7 שעות (בינתיים) בניסיון נואש לגרום למשהו לא צולע או מעורר בחילה ופלצות לרוץ על ה-Developer Kit 2. יקוללו כל ערכות המפתחים והמפתחים באשר הם.