Sunday, February 1, 2015

iPhone 6 Plus – סקירה וביקורת

שנת 2014 היא שנת תפנית עבור אפל, שהחליטה לראשונה להקשיב לצרכניה הן בתוכנה והן בחומרה. באיוס 8, פתחה אפל את עולם האייפון והאייפד למקלדות צד ג׳, תוספים לדפדפן ספארי, תמיכה בפילטרים, שליטה ידנית במצלמה, שיתוף קבצים בין אפליקציות ודרופבוקס מבוסס ענן. ממש מהפכת אנדרואיד בקופרטינו. אמנם לקח למערכת זמן רב להתייצב ולהציע את היתרונות החדשים לצד היציבות וחיי הסוללה הנהדרים של אפל, אך כעת היא די שם.

את המערכת החדשה מציעה אפל על האייפון 6, ממשיכו הסולידי של האייפון 5S דאשתקד, ועל האייפד מיני 2-איר 2, ממשיכיהם של האייפד מיני (עם מסך הרטינה, לא זה שנסקר) ואיר בהתאמה. בכל אלה אין הרבה חדש, וכבעלים גאה של אייפון 5S ואייפד איר שמריצים היטב את איוס 8, אני מודה שהחומרות החדשות של אפל לא הפילו אותי מהכיסא, שלא לומר לא הקפיצו אותי לחנות. אך בכל אלה יש יוצא דופן חדש: האייפון 6 פלוס.

השש פלוס, טייקאוף גאוני מערוץ הילדים בניינטיז בין שבע בערב לבין הצגה השנייה של סרטי שחור לבן בחצות הליל, הוא לא בדיוק אייפון. השש פלוס הוא תשובתה של אפל למכשירי האנדרואיד עצומי המסך שמציפים את המדפים בשנתיים האחרונות. מירוץ החימוש החומרתי עבר ממעבדים ומצלמות לשאלה העתיקה בעולם: למי יש יותר גדול?



רקע
בשנתיים האחרונות עלה גודל מסך הסמארטפון הממוצע מ-4 ל-6 אינצ׳. זה לא הבדל של מה בכך, יותר ויותר מכשירים מפלרטטים בין קו הסמארטפון לקו הטאבלט ומציעים חיי סוללה מרשימים ומסך גדול במחיר ניידות ומשקל. לתופעה המשונה הזו יש שם משונה לא פחות: פאבלט – סמארטפון שהוא טאבלט. לאחרונה קטגוריה חדשה זו מטשטשת בעצמה, שכן יצרניות אנדרואיד שונות מציעות בעיקר סמארטפוני ענק, ונדמה שמכשירים בגודלי מסך של פחות מ-4.7 אינצ׳ הם נחלת העבר. הפאבלט מחליף את הטאבלט ואת הסמארטפון, ואפל נערכת בהתאם.


אפל, המכופפת את התוכנה לטובת תחרות ראויה לאנדרואיד, ממשיכה את המגמה בחומרה ומציעה לראשונה מכשיר שיוכל להתחרות עם הפאבלטים האנדרואידים, טלפון עצום מימדים שהוא בחלקו טאבלט ובחלקו סמארטפון, קטגוריית ביניים. האייפון 6 פלוס.

ה-6 פלוס אינו אייפון רגיל וגם אינו אייפד כלל וכלל, ולכן הוא מעניין. לקחתי אותו במטרה לבדוק אם ועד כמה הגודל באמת קובע. אולי כי מאוד קשה לשפוט ורציתי לקבל התרשמות משמעותית, אולי כי לא הספקתי לכתוב טכנולוגיה בין האוניברסיטה למשרד – הסקירה מגיעה באיחור. כולי תקווה שהעיכוב יעמיק את הסקירה קצת מעבר לכזו שנכתבת בתום כמה ימי שימוש.



ברשותכם, אתעלם בהנאה משטויות כמו מצלמה, מעבד, זיכרון וכו׳ ואתעסק בסקירה זו בעיקר.

עיצוב
הדבר המשמעותי ביותר וגם הניכר ביותר באייפון 6 פלוס הוא הגודל. במבט ראשון זה טלפון גדול. למעשה, אין כמעט איש שלא אמר – גדול מדי. ל-6 פלוס מסך בגודל 5.5 אינצ׳, זאת בהשוואה ל-4.7 אינצ׳ באייפון 6, 4 אינצ׳ באייפון 5 ו-5S ו-3.5 אינצ׳ באייפונים הקודמים. זה לא חדש, קיימים טלפוני אנדרואיד גדולים עם מסכים דומים: ה-HTC One M8, הנקסוס 5 ובעקבותיו הנקסוס 6, וכמובן ה-Samsung Galaxy S5 וה-LG G3. אציין שיצא לי לראות מכשירי אנדרואיד גדולים למדי, בעלי עיצובים כעורים ומעוגלים שהרגישו מאוד טבעי בכף היד. באייפון, זה לא היה המצב.

ההתרשמות הראשונה מהחזקת האייפון 6 פלוס הוא שהוא גדול קצת יותר מדי, כבד קצת יותר מדי, ונוח קצת פחות מדי. העיצוב הכולל של אפל לאייפון 6 ולאחיו הגדול, כוללת עיצוב אלומניום אחיד ודפנות מכשיר מעוגלות, מסך מעט בולט המרגיש מאוד יציב וחזק, ועדשה אחורית בולטת מעט, קצת כמו ב-Nexus One של גוגל מלפני ארבע שנים. למעשה, עיצוב המכשיר הכולל מזכיר באופן ניכר את הנקסוס 1, ובתור בעלים לשעבר של הגוגלפון ההוא – בהחלט יש דמיון בין העיצובים. משונה למדי: עיצוב אלומיניום מעוגל, בעל שוליים עגולים, אלומיניום מוברש, עדשה בולטת, ומסך מובלט – כל אלה יוצרו ע״י HTC באותו נקסוס נהדר. מאז אותו נקסוס, ד״א, לא שחזרה גוגל את ההצלחה במכשיר נוסף באיכות בנייה דומה, וזה מאוד חבל. האייפון 6 פלוס של 2014 הוא קצת נקסוס של 2010, וזה לא טוב ולא רע, זה קצת מצחיק. העיצוב של הנקסוס היה נפלא (אך פלסטי בחלקו), העיצוב של האייפון נהדר ומתכתי כולו.

ככה זה נראה אז, הנקסוס 1 של גוגל-HTC

בקדמת המכשיר, פרט למסך המפורסם, תוכלו למצוא את כפתור הבית הכולל את חיישן טביעת האצבע. לצד המיקרופון שמעל המסך מוכמנים כמה חיישנים, ומעליהם – בראש המכשיר המעוגל, לא תמצאו דבר. את כפתור ההפעלה לו ציפיתם למעלה תמצאו דווקא בצד ימין ובצדק – קשה להגיע מחד לכפתור כיבוי בראש המכשיר ומנגד לכפתור בית שנמצא בתחתית במכשיר במימדים אלה.

בצד שמאל נמצאים שני כפתורי הווליום ובתחתית שקע הטעינה והסנכרון המוכר, הלייטנינג. גב המכשיר נקי מאוד, ובפינתו העליונה-שמאלית עדשת מצלמה בולטת המכוסה בזכוכית ספיר מחוסמת. העיצוב עצמו מרגיש טוב מכל אייפון קודם, אך שוב, קצת גדול מדי. השימוש באלומיניום מספק למכשיר של אפל מגע יוקרתי, כמיטב המסורת.

בכל הנוגע למשקל, התחושה אמביוולנטית: מצד אחד, המכשיר לא כבד ביחס לגודל. מצד שני, ממש כמו שהאייפון 6 פלוס גדול מדי, הוא גם קצת כבד מדי. להשוואה, האייפון 6 מרגיש כמו נוצה. ל-6 פלוס נוכחות משמעותית הן מבחינת גודל והן מבחינת משקל. הוא נכנס לכיס החולצה שלי, אך באופן בו בערך 20% מהמכשיר בולט, ויש חשש שיפול. כמו כן, משקלו מורגש בחולצה, ולכן העדפתי להעבירו לכיס המכנס או לכיס המעיל הפנימי. גם במעיל מרגישים את המשקל, ולעתים הפלטה הגדולה שמכסה לכם רבע כרס מציקה, במיוחד אם יש לכם כרס.

בתום כמה חודשי שימוש אני עדיין יכול לומר בכאב: אחסון האייפון 6 פלוס לא נוח. אין לי כיס נוח עבורו. איני נוהג לתלות את הטלפון על החגורה, וכאשר אני תלוי בכיסים מצבי בעייתי. אפשר לשים את המכשיר בכיס המכנס אך יש להזהר לא להפעיל עליו לחץ כאשר הוא שם. לכן אני מעדיף להמנע ולהניחו מיד במעיל – שם הוא קצת כבד ומציק, ובאין מעיל, הוא נוכח הרבה יותר מדי בכיס החולצה. אני מוצא את עצמי מעביר אותו בחוסר נוחות לתיק, רק כדי להקל על עצמי. לא בדיוק גאדג׳ט לביש.

עוד חסרון עצום של האייפון 6 פלוס הוא וויתור על תפעול ביד אחת. יש אנשים שזה לא משנה להם, ושלא נוהגים לעשות שימוש בסמארטפון ביד אחת, לרוב מבוגרים – ולהם הפלוס מתאים היטב. אחרים, כמו עבדכם הנאמן, זקוקים ליכולת להשתמש בטלפון עם יד שנייה על המקלדת, בכפית המערבבת את הקפה, מחזיקה את הילקוט או חס וחלילה, על ההגה. תפעול ביד אחת הוא דבר חשוב, והאייפון החדש דורש התרגלות כבדה שגם אחריה התפעול יהיה רחוק ממושלם. ומדוע?

ראשית, כפתור ההפעלה שמהווה גם כפתור בית ומזהה טביעות אצבע, נמצא מתחת למסך. כדי לפתוח את המכשיר עליכם להביא את האגודל שלכם אל כפתור זה. להביא את האגודל אל כפתור ההפעלה תדרוש לתמוך במכשיר איכשהו, לרוב ע״י השענתו על הזרת באופן די לא נוח. רק כך תוכל כף ידכם להגיע לכפתור התחתון. הבעיה כעת היא שהיד שלכם, שתופסת את תחתית המכשיר כדי להגיע לכפתור ההפעלה, לא מגיעה ל-50 אחוז מהמסך – החלק העליון. למעלה, האגודל המתפעלת את המכשיר בשימוש ביד אחת – די מוגבלת. אפל ניסתה לעקוף את בעיה זו ע״י טריק מיוחד – מגע כפול (אך לא לחיצה) על כפתור הבית, ״תסיע״ את המסך 50% כלפי מטה – כך שכל תחתית המסך נעלמת, והחלק העליון מגיע לחלק התחתון, חושף מעליו את הרקע המטושטש שבחרתם למסך הבית.

כלומר, אתם נוגעים פעמיים בכפתור הבית כדי לקבל הזדמנות ללחוץ על האזור העליון של המסך. זה הרבה יותר נוח ממה שזה נשמע, ועדיין רחוק שנות אור מלהיות אידאלי וזה קצת מפתיע, כי אפל הרגילה אותנו לאידאלי. זה לא צולע ועקום, אך זה גם לא מושלם. זה נוח, אך יכול היה להיות יותר נוח לו אפל הייתה משקיעה עוד שנה בעיצוב ארגונומי טוב יותר, מזיזה את כפתור ההפעלה למקום אסטרטגי יותר, או מוותרת על 0.3 אינצ׳ של מסך.

בעיה נוספת היא תושבות, עריסות, זרועות לרכב ודומיהן: רוב הזרועות האוניברסליות מבוססות על קפיצים כדי לתפוס את המכשיר במקומו, ואלה לא יתאימו או ילחצו מאוד חזק על המכשיר, באופן שיגרום לכם להעדיף להמנע מהם. הזרוע האוניברסלית ברכב שלי תפסה את המכשיר כה חזק, עד שכאשר תפסה אותו מצידיו הייתה לוחצת על כפתור הכיבוי לחיצה ארוכה אחריה היה מבקש ממני המכשיר לאשר כיבוי. לחליפין הייתה הזרוע לוחצת על כפתורי הווליום, ובסופו של דבר, אחרי כל אלה, אני מעדיף להמנע מזרוע זו עד רמת האפשר. מומלץ להצטייד בזרוע יעודית למכשירי ענק.

אלה הם פני הדברים, והאייפון 6 גדול מכדי להיות נוח כמו אחיו הקטן בחיי היומיום, במיוחד אם כבר התרגלתם לסמארטפון רגיל. האם זה שווה את זה? מה נותן המכשיר בתמורה לגודל והמשקל הגבוליים? ובכן, מסתבר שלא מעט.


מסך
לאייפון 6 פלוס מסך רטינה HD. זו המצאה של אפל, בעקבות מסך הרטינה – שמטרתה למתג את המסכים החדשים בשני האייפונים המודרניים לעומת אלה הישנים. המסך של ה-6 פלוס הוא באיכות HD ומכאן צפיפות פיקסלים מדהימה של 401 פיקסלים לאינצ׳, יותר מ-326 פיקסלים לאינצ׳ במכשירים קודמים. צפיפות זו נראתה בעבר במכשירי אנדרואיד, וכפי שהיה בשנים עברו, אפל פשוט עושה את זה טוב.

מעבר לגודל, המסך בולט באיכותו על פני מכשירים אחרים. בהירות גבוהה, הפרדת צבעים מדהימה, צבעים כהים עמוקים וכמובן, כל אלה על משטח תצוגה גדול המאפשר הצגת כמות עצומה של תוכן. אין ספק שזה מרשים ביותר.

חשוב להבין שהעליונות של האייפון 6 פלוס נובעת משילוב בין המסך הגדול לתוכנה מתאימה, כלומר לא מדובר במסך לבדו. הפלוס לא מתפקד כמו אייפון 6 גדול יותר (שהרי אז הוא היה ממותג כטלפון לכבדי ראייה ומבוגרים) – המערכת מותאמת למסך הגדול ומציעה הרבה יותר תוכן ופונקציונאליות.


כאשר המכשיר יעלה לראשונה תתבקשו לבחור אם תרצו להשתמש בו במצב הגדלה או במצב רגיל. מצב הגדלה יגרום לפלוס לתפקד בדיוק כמו אייפון 6 גדול לטובת אותה אוכלוסיה כבדת ראיה. המצב הרגיל יציג את הרכיבים בגודל רגיל (ולכן יביא נדל״ן תצוגה רב יותר) ויאפשר את העבודה במאוזן.

מצב העבודה המאוזן מוכר מהאייפד, וקיים באייפונים השונים רק בתוך אפליקציות ספציפיות התומכות בהטיה לרוחב. כאשר האייפון 6 פלוס במצב מאונך, הוא יתפקד כמו אייפון לכל דבר, וכאשר הוא מוטה לרוחב הוא יתנהג כמו אייפד נמוך ורחב.



בכל הנוגע להקלדה, היה יכול להיות טוב יותר. במצב מאונך המקלדת גדולה יותר וזה נפלא. לעומת זאת במצב מאוזן, היינו מצפים שהנדל״ן החדש ב-6+ ישמש למקשים גדולים או ארגונומיית מקלדת משופרת, ובמקום זאת הוא מנוצל ע״י מקשים חביבים אך משניים כגון העתק, הדבק, הדגש וכד׳ סביב המקלדת הרגילה. מקשים אלה מונעים גישה קלה למרכז המקלדת ובכך הופכים את ההקלדה להרבה פחות נוחה. בתום שני חודשי שימוש יכול אני לדווח שמצאתי עצמי מקליד ביד אחת או בשתיים במקלדת המאונכת כמעט בלבד.

ככל שהזמן עובר, מתאימים מפתחי אפליקציות את היישומים שלהם ל-6+ והמכשיר הופך נוח ביותר לתפעול לרוחב. אפליקציית המיילים וההודעות למשל, מציגות בצד שמאל את רשימת המיילים ובצד ימין את התוכן. תוכלו לסגור את הרשימה ולקבל את המייל על כל המסך, ובכל מקרה, הרשימה הצדדית נוחה מאוד כאשר אתם מנהלים מיילים משרדיים בתור לרופא או לפני שיעור בקמפוס. ניהול מיילים בטלפון מעולם לא היה נוח כ״כ.

המסך החדש מיתרגם באופן ישיר לעוצמת תפעול כשאתם מוצאים את עצמכם מול הטלפון יותר משעה ביום. דוגמאות לכך ניתן למצוא בשפע:
  • עד ה-6+ נמנעתי מלקרוא טקסטים ללימודים בטלפון, חיכיתי לאייפד שבבית. במכשיר הנוכחי אין לי בעיה לקרוא עשרות דפי ספר אלקטרוני או PDF על הטלפון באין מכשיר אחר בנמצא. וכן, זה נוח.
  • עד ה-6+ נמנעתי משימוש ממושך במכשיר לגלישה באינטרנט, כעת המסך הגדול הופך את החוויה לנוחה, גם לאורך זמן, לקריאת טקסט או הכנת מתכון.
  • כל הז׳אנר של וידאו בסלולאר, יוטיוב בפרט, אף פעם לא קסם לי. תמיד העדפתי לחכות שאגיע הביתה ולראות את הקליפים שחברים שלחו לי לפני השינה על האייפד. הדור החדש שינה את זה – נוח וכיף לראות וידאו באייפון 6+. מעולה.
  • להציג סרטי וידאו לאנשים באירוח או במפגש הפך להיות נוח. המסך מאפשר צפייה בסיסית ממרחק, ולכן גם להראות תמונות או סרטים למי שלידכם הופך להיות אפשרי.



כל אלה מתאפשרים, כמובן, בזכות המסך הגדול. אך הוא לא האחראי היחיד להפיכת האייפון למפלצת עבודה, האחראית העיקרית (לפחות לעניות דעתי) היא ה...

סוללה
הסמארטפון המודרני הראשון שלי (אם לא נחשיב נוקיות ומכשירי פאלם חכמים) היה הנקסוס 1. הוא היה נוח ביותר ואפילו היה לו מסך גדול מזה של האייפונים שלי לדורותיהם – 3.7 אינצ׳, ובכל זאת לא השתמשתי בו כמעט מחוץ לבית. הסיבה הייתה נעוצה בסוללה. אחרי יום בקמפוסי גבעת רם למיניהם, קבלת מיילים והורדה של קובץ או שניים היה המכשיר מגיע ל-15 אחוזי בטריה והולך ודועך בקצב מסחרר לעבר מותו בטרם עת. כדי שלא אמצא את עצמי בלי כלי תקשורת באמצע היום, בחרתי לא להשתמש בטלפון, וזו החלטה אומללה כשמדובר בטלפון טוב. הוא היה שם רק למקרי חירום, והמנהג הזה כמעט ונשאר מאז ועד ה-6+ שברשותי כעת.

חיי הסוללה של האייפון 6+ דומים לאלה של האייפד יותר מאשר לאלה של האייפון הקודם וזה מצוין. בתום יום לימודים ארוך בהר הצופים עם וויפי ובלוטות׳ דולקים ואחרי קריאת טקסטים, מיילים, שיחות וגלישה באינטרנט באופן די חופשי, שלא לדבר על האזנה למוזיקה – המכשיר מגיע ל-60-70 אחוזים, ומציע עוד יום שלם של עבודה לפני שיחזיר ציוד.

חיי הסוללה החדשים מספקים משהו שטרם חוויתי – היכולת להשתמש בטלפון (ברמת הסביר) בלי לחשוב על חיי הסוללה. לעשות בו שימוש כנקודת גישה ניידת כשיש צורך, להוריד דרכו תכנים ולהשיב למיילים בנוחות גם כאשר מדובר ביותר מכמה מילים. השילוב בין המסך הגדול והסוללה העוצמתית יצרה מכשיר שאפשר לעשות בו שימוש ממושך במקום שימוש לשעת חירום. עד היום היה הסמארטפון שלי תחליף לא רצוי למחשב או טאבלט כאשר שניהם נעדרים, וכעת הסמארטפון נעשה מחשב מרכזי על פני הטאבלט, שיוצא מהמגירה לעתים קצת רחוקות יותר, אם פעם ביום לפני השינה ואם פעם בשבוע, לטובת לימודים וכתבות כגון זו.

מנקודות מבט של סוללה וגודל, ה-6+ באמת מזכיר טאבלט – פחות נוח לנשיאה וקצת מסורבל וכבד, ומנגד מאפשר עבודה עוצמתית, איכותית, נוחה וכיפית לאורך זמן.

יצירת האייפון 6+ לא הייתה החלטה פשוטה עבור אפל, בעיקר כי הוא מסיר את הצורך בשני מכשירים: ה-6+ יוכל להחליף הן אייפון והן אייפד מיני. ואכן, האייפון הוריד את רמת השימוש שלי באייפד. אני מוצא את עצמי עובד איתו שעות ארוכות גם בבית, עד שאני מזכיר לעצמי לעבור למסך ה-10 אינצ׳, שעדיין נוח הרבה יותר.

אחסון
יתרון נוסף של מכשירי האייפון החדשים, הן ה-6 והן ה-6+ הוא התמיכה ב-128 גיגה של זיכרון אחסון. אני אמנם משוחד ביותר, אך אני אוהב אחסון מקומי ולא מיני עננים. עם האייפון הקודם שלי (64 גיגה, רובם לטובת מוזיקה) נאבקתי על כל גיגה פנוי. בחדש, אני פשוט לא חושב על אחסון – המכשיר שלי מכיל את כל אוספי המדיה, המשחקים והאפליקציות ונותר עם 55 גיגה פנויים. נפלא. יותר מזה כבר לא צריך, לפחות עד הדור הבא.

כיסוי
גם בסקירות הקודמות הקדשתי פסקה לקייס, הלא הוא חלק בלתי נפרד מהטלפון. הכיסוי החדש שמציעה אפל עדיין יקר באופן מפתיע (70 דולר לכיסוי עור), ועדיין עשוי עור – למרות שאולי היה עדיף להשתמש בחומר פחות יוקרתי שיש בו פחות בע״ח. הוא אמנם נוח למדי, מכסה היטב על העדשה הבולטת, לא משפיע על עיצוב המכשיר ומרגיש טוב מאוד בכף היד, אך הוא לא מכסה כלל את תחתית המכשיר כמו בדור הקודם, ויש לזכור זאת אם אתם זקוקים למגן מפני סכנות ממשיות.

המסך אמנם לא נשרט בקלות, אך תמיד כדאי להצטייד במגן מסך. מומלץ אפילו להגדיל לעשות ולקנות מגן מסך עשוי זכוכית מחוסמת, בעיקר כי זה חזק לא פחות ממגן פלסטי (גוגל אומר שהרבה, הרבה יותר), ומרגיש הרבה יותר טוב מתחת לאצבע. מגן שכזה יעלה לכם באיביי בין 2 ל-10 שקלים. חמישייה של מגנים באיכות גבוהה יעלו לכם כ-20-25 שקלים.

אוריגמי
האייפון 6+ לא נראה כמו אייפון, לפחות לא מרחוק. הוא נראה גדול, וגדול זה לרוב אנדרואיד בתרבות הישראלית הרווחת. ואכן, כל אחד ששמע שמדובר באייפון מיד תהה למה הוא כ״כ גדול – ואיך לא, שאל אם הוא מתקפל.


לא עבר שבוע מאז ששוחרר ה-6+ לפני שעלו שמועות עיקשות על היותו מעט גמיש מדי. האייפון המתקפל, בנדגייט, קראו לתופעה. מבחני מעבדה גילו שהאייפון יכול לספוג, בדומה ל-HTC One, ד״א, כמעט 32 ק״ג של לחץ לפני שנקודתו החלשה ביותר תכנע והוא יתכופף מה. הגלקסי S5 ד״א מתמודד עם 40 ק״ג. לא הבדל עצום, אך מספיק טוב כדי להפיץ שמועת בלוגרים מרה.

אודה שאמנם לא ניסיתי לקפל את האייפון שלי ואני מעדיף להמנע מלגלות את האמת, אך רק אציין שבשימוש רגיל, לא תוך ניסיון למחוץ את המכשיר בתוך מכנסי ג׳ינס שקטנים עלי בשתי מידות, הוא נותר ישר. בקיצור, צר לי שאני אומר, אבל אם אתם מפעילים משקל של 30 קילו על הטלפון היוקרתי שלכם, מגיע לכם שיתקפל.

ועוד משהו קטן
למצלמת האייפון 6 פלוס מנגנון ייצוב מכני. כלומר, כאשר תצלמו וידאו המכשיר יניע בעדינות את העדשה הנה והנה כך שהוידאו יצא יציב ככל האפשר. אכן, האייפון 6+ מייצר סרטוני וידאו יציבים מקודמיו, ממש כפי שכל דגם אייפון מציע מצלמה מעט יותר טובה. גם כאן, לא מדובר במהפכה. ביחד עם יכולת שינוי מאפייני המצלמה למפתחים שאופשרה באיוס 8 נוכל לראות יותר ויותר אפליקציות צילום מתקדמות אשר יעשו שימוש בתכונות המתקדמות של מצלמות האייפון.


מילים אחרונות
האייפון 6 פלוס הוא הפאבלט של אפל, והוא קטגורית מחשוב אחרת. הוא בטח שלא טאבלט, וגם לא כ״כ סמארטפון. יש לו יתרונות וחסרונות שהופכים אותו לאלטרנטיבה מאוד מעניינת לשני המכשירים יחד, ובכל זאת – הוא רחוק מלהיות מוצר מושלם. הוא בעיקר הופך את החיים להרבה יותר מסובכים, בגלל שבדרך מאוד לא אפלית, הוא מציע בחירה.

לטובתו, מדובר בסמארטפון שמציע את היתרונות של טאבלט: חיי סוללה מעולים וגודל מסך המאפשר עבודה ממושכת. מנגד, הוא גדול וכבד קצת יותר מדי, ואינו נוח בכף היד. פאבלט דומה ולו כמה עשיריות אינצ׳ים פחות, היה כנראה עדיף הן על האייפון 6 והן על ה-6+. 

כשקיבלתי את ה-6+ שנאתי אותו. לקח לי ימים ארוכים להתרגל לגודל החדש ולאהוב את המכשיר, וכעת אני אמנם מחבב את האייפון לא פחות מאת קודמו, אך קשה לי שלא לתהות אם אייפון 6 קל ונייד לא היה עדיף על המפלצת העצומה והעוצמתית שעוברת מהמעיל לתיק ובחזרה. במקביל, בכל יום מתחזקת בי המחשבה שה-6 פלוס אכן עליון על ה-6 עבורי, ולו רק כי כעת איני מפחד לעשות בו שימוש כבד.

אם כן, המלצתי היא אחת: לפני שאתם קונים לכם אייפון 6+, עברו בחנות ובדקו את הגודל שלו. בדקו את גודל המסך לעומת גודל המכשיר ונסו לעבוד עליו לעומת האייפון 6. אם תראו שנוח לכם משמעותית ב-6+, או אם סוללה חשובה לכם במיוחד, האייפון 6+ הוא בשבילכם. מנגד, אם חשוב לכם תפעול ביד אחת וניידות נוחה וקלילה, בחרו באייפון 6 הרגיל כי הוא עדיף בכיס, והן לכיס – הוא זול במאה דולר.

האייפון 6+ הוא בן בכור בסדרה מוצרים חדשה, שתיעשה מעניינת יותר עם הגעת השעון של אפל למדפים (שכן ככל שהטלפון שלכם גדול יותר, תעדיפו לתקשר איתו דרך גאדג׳ט ביניים לביש ונוח מאשר באופן ישיר). אפשר להתווכח אם הכיוון הזה עדיף על הנוכחי, אך אין ספק שאנחנו שם עוד מעט, וזה עידן חדש. הפאבלט של אפל בהחלט מוכן למהפכה שבספק רב תסחוף את כולנו.

* המכשיר הנסקר הוא אייפון 6 פלוס בעל 128 גיגה, בצבע שחור.