Tuesday, July 10, 2012

בשבי הרשת החברתית

הרשתות החברתיות, בראשן פייסבוק, פעם דף להעברת שעות מתות, הפך לכלי לא פחות בסיסי מגוגל - ומסוכן הרבה יותר. ולראייה - אתמול המפלצת של צוקרברג סחטה ממני מידע, לא פחות - ואת זה אפילו גוגל לא עושה.

משתמש קל
יש משתמשים כבדים בפייסבוק. מילדות בכיתה ט' ועד מובילי מחאה חברתית - כאלה עם מאות ואלפי חברים, פרסומים מסביב לשעון, המוני תגובות ולייקים, אנשים שמחוברים לפייסבוק באינפוזיה דיגיטאלית. אני לא מאלה. אני משתמש די קל. אחת לכמה ימים מפרסם סטטוס, בסופה"ש מעלה כמה תמונות, ואחת ליום מתעדכן במה שכותבים החבר'ה. אין לי אלבומי ענק, לא אלפי חברים (למעשה, אני משתדל להוריד את הרף ל-150 אחת לכמה חודשים), ואני לא שם הרבה מאוד.

ככל הנראה, אני מבלה עד שעה במצטבר בשבוע ברשת החברתית נטו (לא כולל שעה-שעתיים נוספות בהן האתר פתוח ברקע). לא הנרקומן החברתי המודרני, די רחוק מזה.

אני לא מכור. אני משתמש חברתי. רק ככה קצת בסופי-שבוע. רק כי כולם עושים את זה. ואני יכול להפסיק מתי שאני רוצה.

לא יכול להפסיק מתי שאני רוצה
לפני כמה חודשים החלטתי לעשות מעשה ולסגור את חשבון הפייסבוק שלי. הגעתי למסקנה שהרשת החברתית מציקה, שולחת מיילים, מבזבזת לי זמן על שטויות, ובעיקר מציגה תמונת מציאות עגומה לאחר גל מאבקים פוליטיים בין חבריי הימנים ולבין השמאלנים, שהשאיר אותי עם טעם של לעלות על מטוס לכל מקום אחר. איכס.

אז ניגשתי לדף ההגדרות וביקשתי לסגור את החשבון. אחרי אוסף מניפולציות, אחת מהן כוללת אוסף של חברים טובים "שיתגעגעו" אלי אם חס וחלילה אתנתק ואפסיק לינוק מהשד האינטרנטי, החשבון נסגר. אמרתי נסגר? כמובן שלא נסגר, הוקפא, למקרה שארצה לחזור. בטח לא ארצה לחזור.

שלושה ימים אחר כך אני מקבל מייל מחבר - "למה לא באת אתמול העירה?" הוא כותב. והרי הם קבעו, קבעו בפייסבוק. עוד יומיים עוברים ומתקשרת אלי ידידה כועסת, למה הברזתי מיום ההולדת שלה - האירוע נקבע בפייסבוק שבוע מראש וכולם באו - כולם חוץ ממני. התירוץ של "אין לי פייסבוק יותר" לא הניח את דעתה.

פתחתי חזרה את החשבון עם הזנב בין הרגליים. פייסבוק לא צריך אותי, אבל אני צריך אותו.

אני לא היחיד. חבר אחר החליט לסגור את הפייסבוק, ובתום הספירה שלו לאחור לא קרה דבר. למה? כי הוא סטודנט, ואיך הוא אמר "הכל קורה בפייסבוק, אי אפשר ללמוד בלעדיו". בשבי הרשת החברתית עם כל החברים. כיף חיים.

אזהרה וסולחה
כשחזרתי מטיול באירלנד, החזקתי ברשימה של שמות של אנשים שביקשו שאוסיף אותם בפייסבוק. עברתי בין השמות והוספתי את האנשים, אלא שפה ושם הוספתי את האנשים הלא נכונים. מה לעשות? יש הרבה אנשים עם שמות זהים, ולחלקם תמונת פרופיל לא ברורה. אחרי יומיים קיבלתי אזהרה רשמית מהדון "נראה שאתה מנסה להוסיף אנשים שאתה לא מכיר. אם תמשיך, החשבון שלך יחסם".

לחצתי אישור והייתה סולחה. החשבון שלי נשאר פתוח.

על הסחיטה
והנה אתמול יצאתי העירה לפגוש כמה חברים. התיישבתי בפאב, ובעודי מחכה להם שיגיעו - פתחתי את אפליקציית הפייסבוק באייפון. משום מה, היה צורך להכניס סיסמה. הכנסתי אותה, ואני מקבל את ההודעה הבאה (באנגלית): "החשבון שלך לא זמין באופן זמני. אנא גלוש לאתר www.facebook.com מהמחשב האישי שלך ועקוב אחר ההוראות".

חשוך משהו, חשבתי. המחשבה הראשונה הייתה שמישהו פרץ לי לפייסבוק, וזו מחשבה מדאיגה - שכן פתאום נפלה עלי ההבנה הנוראית של כמה כוח יש לאוסף הביטים המקולל הזה. אדם זדוני ששם את ידו על הספרצוף שלי יכול לעשות נזק בלתי הפיך להרבה קשרים - והקשרים האלה אמיתיים לחלוטין, למרות שהפלטפורמה האינטרנטית וירטואלית ואין בינה לבין מציאות דבר וחצי דבר.

כשהגעתי הביתה הדלקתי את המחשב וניגשתי לאתר ביצוע העסקה, מקווה שאף אחד לא יהרוג את החטוף אם עעקוב אחר ההוראות. טוב נו, שיהרגו אותו, רק שלא יכתבו לי מתוכו שטויות. הכנסתי את הסיסמה והנה מופיעה ההודעה הבאה: "החשבון שלך נחסם לגישה מכיוון שנראה שאינך משתמש בשמך האמיתי, אנא הזן את השם האמיתי שלך כדי לפתוח את החשבון".

רק לשם הבהרה: השם שהופיע בפייסבוק היה 80% משמי האמיתי. השמטתי את החלק האחרון של שם המשפחה שלי, זה הכל. אבל לצוקרברג זה לא מספיק. הם רוצים לדעת מי אני, הם רוצים כוח והכוח שלהם.

אז העסקה בוצעה בשלום. שיחקתי לפי החוקים. מארק יודע איך קוראים לי, החשבון שלי עובד. פייסבוק סחטה את המידע שלי, ומותר לה. אני משתמש בשירותים שלה מרצוני החופשי.

וכל עוד הרצון החופשי שלי מתלכד עם זה של הנהלת פייסבוק ואני חס וחלילה לא משמיט חתיכה מהשם שלי, או גרוע מזה - מדבר עם אנשים שטרם פגשתי במציאות - אז הרצון שלי ממשיך להיות חופשי.