Tuesday, July 3, 2012

מסע הקז'ואליזציה של המחשב האישי

בשש-שבע השנים האחרונות יצרניות המחשבים האישיים (בראשן יצרנית המעבדים אינטל) נמצאות בבעיה. נראה שהצימאון הציבורי למעבדים חדשים, זיכרון מהיר יותר, אחסון רחב היקף וכו' הולך ופוחת לטובת ממשקים מרהיבים ונוחות תפעול, שהופכים את הפעולות היומיומיות שלנו לכיפיות ופשוטות הרבה יותר.

מגמה זו אינה רלוונטית למשתמשים מקצועיים (מהנדסי בניין, אנשי וידאו וסאונד, גרפיקאים, וכן, גם גיימרים), אך עבור רוב המשתמשים - אלה הביתיים והמשרדיים - המפרטים של לפני שלוש-חמש שנים הם פשוט "טובים מספיק". כך שמשתמשים רבים יעדיפו להשאר עם המחשב העתיק שלהם, פשוט כי הוא עושה את העבודה היטב - ואין להם צורך במחשב חדש. אז איך פותרים את הבעיה וחוזרים לעשות כסף?

הבעיה של 2006: המחשב הקלאסי של אינטל
האמת הפשוטה היא שרוב הציבור עושה אוסף פעולות קבוע ולא מאוד תובעני מבחינת חומרה: גלישה באינטרנט ורשתות חברתיות, האזנה למוזיקה, מיילים, עבודה באופיס ותוכנות דומות, הורדה של מדיה מהאינטרנט, משחקים קלילים והפעולה הכבדה מכל - צפייה בסרטוני פלאש (יוטיוב) וסרטי HD. כל מעבד i3 עם 2 גיגה של זיכרון יודע להתמודד עם אלה בלי להשתעל, ופתאום אנחנו לא צריכים אבולוציה.

הפתרון של 2007: הנטבוק של אינטל
לפני חמש שנים הגתה אינטל רעיון להתמודד עם המצב החדש: היות ואנשים לא צריכים את המעבדים הסופר חזקים שלה, היא תציע מעבדים חלשים, בצריכת חשמל נמוכה ובמחיר נמוך - ה-Intel Atom. אך, אבוי: המעבדים החדשים עלולים להפוך ללהיט היסטרי, ולמצוא דרכם להמוני לפטופים, על חשבון המעבדים החזקים הנוכחיים. התופעה בה מוצר זול לוקח נתח שוק ממוצרים יקרים ממנו ידועה בשם "קניבליזם צרכני".

כיצד תימנע אינטל מקניבליזם? ובכן, באמצעות רישוי זהיר. בהנחה שיצרנית מחשבים, לצורך הדוגמה אייסר, רוצה לבנות לפטופ רגיל עם מעבד אטום - מחירו לא יהיה זול משמעותית מזה של מעבד i3 - ולכן עדיף לה לשלב את המעבד החזק. עם זאת, במידה וזו רוצה ליצור מחשב קצת פחות נוח, עם מסך קטן יחסית וזיכרון רזה - הרי שהאטום יהיה זול משמעותית. וכך יצרה אינטל את המושג "נטבוק" (לפטופ-אינטרנט). מחשב חלש עם מסך קטן, קצת פחות נוח מלפטופ רגיל - עממה - זול, זול מאוד.

הלפטופים הזעירים מוותרים על כונן אופטי (אין לו מקום), מכילים כונן קשיח של עד 320 גיגה, חריץ זיכרון, שלוש יציאות USB, זיכרון בנפח 2 גיגה ומעבד אינטל אטום לדורותיו. מחיר המחשב 1000-1700 שקלים, והוא יעשה את כל מה שמחשב רגיל עושה - קצת פחות טוב וקצת יותר לאט.

הנטבוקים נמכרו כמו לחמניות חמות ותפסו בעיקר בקרב סטודנטים תפרנים, מחשבי ילדים, ומחשבים לאנשים מבוגרים. היה אף ניסיון ליצור הצלחה דומה בתחום השולחניים עם הנטופ (שולחן-אינטרנט), מחשב זעיר מבוסס אטום ללא מסך, עם מאיץ גראפי תומך שידור HD ויציאת HDMI ו-eSATA, כמחשב מדיה או כשולחני זול. היות והמחשבים השולחניים זולים גם כך, הניסיון לא צלח.

הצלחת הנטבוקים הייתה כבירה, זאת עד שאפל המציאה את הטאבלט.

הפתרון של 2010 - הטאבלט של אפל
באפריל 2010 הכריזה אפל על הפתרון שלה לבעיית 2006 - הטאבלט. מחשב שעושה הרבה פחות ממה שעושה הנטבוק הממוצע, אך עושה את המעט שהוא עושה הרבה (הרבה) יותר טוב מכל מחשב שולחני. בראש מעייניו של הטאבלט אותם שימושים קלאסיים: גלישה באינטרנט, רשתות חברתיות, מוזיקה, יוטיוב, וידאו HD, קצת משחקים, מיילים, וכו'. עם זאת, הטאבלט של אפל (האייפד - סקירה) אינו מריץ מערכת הפעלה וותיקה, אין לו מקלדת, והוא לא רץ על מעבד של אינטל. כלומר, יש לו אוסף אפליקציות מצומצם והוא פחות יצרני. הוא לא מחשב, הוא טאבלט.
הפתרון אולי טוב לחלק מהמשתמשים - אך הוא עונה באופן חלקי על הבעיה שהוצגה ב-2006.

הפתרון השני של 2010 - האולטראבוק של אפל
לקראת סוף 2010 השיקה אפל את הדור השני של המחשב האולטרא-נייד שלה, המקבוק איר (סקירה). המחשב היה חלש יחסית, בעל מעבד Core 2 Duo ו-2 גיגה של זיכרון בלבד, והכיל 64-256 גיגה של אחסון בלבד (64-128 גיגה לגרסת ה-11 אינצ' ו-128-256 לגרסת ה-13 אינצ'), אך לראשונה היה זה אחסון פלאש, ממש כמו באייפון ובאייפד. התוצאה הייתה מדהימה: מחשב קטנטן, דקיק וקל עם סוללה ארוכה ביותר (כי אין צורך לסובב כונן קשיח), ומהירות חסרת תקדים. המחשב עלה ב-13 שניות וכבה ב-3, נכנס ויצא ממצב שינה באופן מידי, וחשוב לא פחות - החזיק מעמד ל-7 שעות עבודה בשימוש קל.

המקבוק איר סימן שביל חדש לעולם המחשבים - כזה שלוקח את מה שטוב בטאבלטים, ומביא אותו לעוצמה של מחשב של ממש. אך במקום הנטבוק, שעשה את כל מה שהמחשב שלכם עשה - רק קצת פחות טוב, המקבוק איר עשה הכל, וקצת יותר טוב (עד כדי מגבלות מעבד וזיכרון). בעקבות הצלחתו הפנומנאלית (לפחות באמריקות), החליטה אינטל לאמץ את הקונספט והשיקה קונספט חדש: האולטרא-בוק.

במידה ויצרנית, נגיד דל, תבנה אולטרא-בוק - היא תקבל הנחה על המעבדים של אינטל. הפעם, מדובר במעבדים הכי טובים (i5-i7) - אחרי הכל, צריך מעבד מעולה כדי להריץ מחשב עם אחסון כל-כך מהיר. באופן די בוטה, הגדרותיה של אינטל לאולטראבוק נגזרות באופן ישיר מהמקבוק איר, ולראייה:

פרמטראולטראבוקמקבוק איר סוף 2010
עובי מחשבעד 21 מ"מ3-17 מ"מ
משקלעד 1.4 ק"געד 1.3 ק"ג
אחסוןפלאש 64-256 גיגהפלאש 64-256 גיגה
סוללה5 שעות ומעלה7 שעות
זיכרון4-8 גיגה2-4 גיגה
מחירסביב 1000 דולרסביב 1600 דולר
מעבדIntel i5 - i7Intel Core 2 Duo
מאיץ גראפיIntel Graphics 3000nVidia GeForce 320M

2012
השנה היא שנת האולטראבוקים. הנטבוקים לא מתו, אך בתור "מחשב אינטרנט" הטאבלט די חיסל להם את הקריירה. הם נותרו האופצייה היחידה למי שרוצה לפטופ של ממש במחיר נמוך, בהתפשרות על פיצ'רים ועוצמה. באופן קצת אירוני, המחשבים הזולים מהממוצע פינו את מקומם לאלה היקרים משמעותית - מחשבים מבוססי פלאש שמציעים ביצועים וכוח. המקבוק איר הפך ל-"אולטראבוק" אינטלי של ממש באמצע 2011 (אז קיבל זיכרון רחב יותר ומעבד מודרני), והדור האחרון, שהוכרז לפני כמה שבועות, הוכתר ע"י אוסף בנצ'מרקים בסקירה של אנגאדג'ט לאולטראבוק החזק בשוק - מה שמראה שעיצוב נייד לא בהכרח אומר נחיתות מבחינת ביצועים.

המגמה בעולם המחשבים ברורה - הגבולות החומרתיים בין סמארטפונים ולפטופים נסדקו עם המצאת הטאבלט, וכעת הם מטושטשים מאי-פעם - כאשר ההבדל המהותי היחיד הוא בתוכנה: iOS ואנדרואיד מחד, חלונות ו-MacOS מנגד. ומה עכשיו? עכשיו נתרווח בכיסא ונראה איך לאט לאט הטאבלטים שלנו הופכים למחשבים של ממש, והמחשבים של ממש לטאבלטים.