Friday, June 15, 2012

אפל פאנבוי / סיפורו של פריאר

סיפרתי לכם פעם שאני פריאר? גרוע מזה, סיפרתי לכם שאני פאנבוי?
הכינוי אפל-פאנבוי (כינוי בלעדי, אגב, לחברה ההיא עם הלוגו של התפוח, שהרי לא שמעתם על גוגל-פאנבוי או סמסונג-פאנבוי), או חבר בכת של אפל, הוא כינוי גנאי לסוג הגרוע ביותר של פריאר, זה שקונה את מוצריה הסגורים, הפשוטים והמפגרים טכנולוגית של אפל במחיריהם המופקעים ביום בו הם מגיעים לחנות, עוד לפני שקרא ביקורת אחת שמצאה את המכשיר ראוי. הוא קונה את המכשיר כי הוא מכשיר של אפל. במקרה הקיצוני אותו פריאר חסר מוח יעדיף גם לשלם לאפל ולמפתחים על אפליקציות, לקנות מוזיקה, סרטים, ספרים וסדרות טלוויזיה, ופשוט לרוקן את הארנק שלו בבריכה הלבנה במקום ללכת לים החינמי של הפיראטיות. פשוט אידיוט.


אז כן, האידיוט הזה, החמור חסר השכל והביקורתיות הצרכנית הוא אני. במידה ותהיתם איך נולד אפל פאנבוי, ואיך אחד הופך מאדם חכם ומחושב לזומבי, זה בשבילכם:

לא מפגרים
משתמשי אפל אינם בהכרח מאותגרים טכנולוגית. לפני שעבדתי עם מוצריה של אפל הייתי משתמש בלינוקס בבית ובמשרד, אני עובד למחייתי כמהנדס תוכנה עם עבר לא קצר, אך מעורער, בטכנאות מחשבים בעיקר בתחום התוכנה ופחות בענייני חומרה. כדרכי בקודשו של הקוד הפתוח, עבדתי גם עם אנדרואיד במשך שנה וחצי, וכתבתי אפליקציה או שתיים לאנדרואיד על הדרך. זה לא שאני לא מכיר שום דבר אחר, או שאני לא יודע טוב יותר. גם מנהל מחלקת הסיסטם בחברה בה אני עובד, אדם שללא ספק מחזיק ברזומה מרשים משלי בעבודה מול לינוקס, עבר לעבוד בבית עם אייפון ומק, אחרי למעלה משנה של ניסיון עם אנדרואיד כולל גרסאות אלפא ובטא.

מוצר טוב
אפל משיקה מוצרים טובים. לא, לא מושלמים, לא קסומים, אבל פשוט טובים. טובים עד טובים מאוד. האייפד החדש נותר אחד הטאבלטים הדקים והקלים, ברזולוציה הגבוהה ביותר שנראה על מכשיר נייד אי-פעם, עם מצלמה איכותית ואוסף פיצ׳רים שאוכל בלי מלח את רוב שארית השוק, בטח כשמדובר במגוון וכמות אפליקציות.

האייפון 4S נותן פייט ראוי למכשירי האנדרואיד האחרונים בשוק, ולמרות שמחירו גבוה משלהם והמרכב שלהם מתקדם משלו, הוא מוכר יותר יחידות. גם המקינטושים הם מחשבים מעולים. הם מציעים מערכת הפעלה נקייה, אלגנטית ומהירה בעטיפה שקטה, נוחה ויוקרתית. אפל פיצחה את עתיד הסלולאריים עם האייפון, את עתיד הטאבלטים עם האייפד, ואת עתיד המחשוב עם המקבוק איר שבנה את סטנדרט האולטראבוק של אינטל.

ההכרזות האחרונות של אפל, על iOS 6 לניידים, Mac OS X Mountain Lion למחשבים, והמקינטושים החדשים (עליהם בפוסט אחר) מוכיחות שהיא מובילה את השוק. היא אמנם עושה זאת בחוסר שקיפות ובמחיר גבוה, אך על פרימיום ועל אימוץ טכנולוגיה מוקדם צריך לשלם, ואפל לוקחת את מלוא המס. הרווח הוא של כולנו - בזכות המצאותיה של אפל הופכת התחרות, הן מצד מיקרוסופט בשולחניים והן מצד גוגל בניידים להיות צמודה ולהציע לנו מוצרים טובים עד טובים מאוד במחירים הגיוניים. אז להיות הפריאר שמשלם על מוצרים של חברה כזו, זה יותר עניין של שיקול מאשר של חוסר שכל. אני מעדיף לא לפרוץ את המכשיר ולא להחזיק אנדרואיד ולשלם על תוכנות מאשר לבזבז זמן בשדרוגים, עדכונים ופריצות. מחירן הממוצע מרגיש לי נמוך משמעותית מהזמן שהייתי מבלה בהתקנה מחדש אחרי שדרוג כל גרסה, או בניסיון להבין למה הסוללה מתרוקנת ללא הסבר במהירות שיא ולמה ומאיפה אני מקבל פרסומות איומות לאזור ההתרעות.

כך גם בנוגע לפיראטיות. אני מעדיף לשלם על שיר מאשר לחפש את הטורנט של האלבום, להוריד אותו, להוציא את השיר ולגרור אותו לאייטונז, לסדר את פרטי האלבום ועוד. זה פשוט יותר קל, מה גם שלא צריך לדאוג לסנכרן את את השיר לכל מכשיר, הוא מוצא את דרכו בענן למחשב השולחני, ללפטופ, לאייפד ולאייפון. עוד משהו?

מצד שני, ידי אינן נקיות ואני בטח שלא חסיד של זכויות יוצרים. למעשה אני סוג מאוד נמוך של עבריין: אני פושע כשיש על מה. הנה, אם מחירי האלבומים יעלו משמעותית, או אם אני מגלה שכל אלבומיה של להקה שאני אוהב (וזו אינה איזה זמר ישראלי או להקת אינדי נידחת) עולים 200 דולר - אני עלול למצוא את עצמי מוריד את הדיסקוגראפיה עם רטייה שחורה על עין שמאל. כך גם עם סרט שמגיע ללא תרגום מהחנות האמריקאית. הנקודה היא שיש סיבה טובה להוריד את הרטייה, כי אי שם מעבר לגבולות ארץ ישראל, יש מקום בו ניתן לעשות עסק בלי שמישהו בהכרח נדפק.

אז כן, אפל דופקת אותנו ואנחנו אוהבים את זה. אולי, רק אולי, אנחנו לא נדפקים כמו שנדמה לכם?

את הפוסט ארצה להקדיש לאלכס ומוסא, הגוגל פאנבויז החביבים עלי.