Wednesday, August 31, 2011

Mac OS X Lion – סקירה וביקורת

לקראת סוף יולי, שחררה אפל את הגרסה החדשה של מערכת ההפעלה שלה למחשבים שולחניים, העונה על השם Mac OS X Lion, גרסה 10.7, המחליפה את 10.6 בשם הקוד Mac OS X Snow Leopard. בניגוד לשאר שדרוגי מערכות הפעלה (ראו חלונות ויסטה, חלונות 7, לינוקס אובונטו או מינט לגרסאותיה האחרונות ומערכות ההפעלה הקודמות של אפל), מדובר במערכת שמנסה לשנות מהותית את הדרך בה אנו משתמשים במחשב, ואת יסודות ממשק המשתמש כפי שאנו מכירים אותם. זה הניסיון הראשון לשנות את דרך העבודה שלנו על מחשב ב-20 השנים האחרונות, ולכן הוא מעניין, אפילו מעניין מאוד.

בשלב הזה על ציר הזמן, רק אפל יכולה להציע מערכת הפעלה שכזו. מיקרוסופט אמנם ביססה את מעמדה היטב בתחום מערכות ההפעלה השולחניות, אך בעולם הסלולארי היא זוכה בקושי לאחוז ממשתמשי ארה"ב, וככל הנראה המשפט "מערכת שמבוססת על ממשק המשתמש של וינדווס פון 7" לא יגיד לכם הרבה. גוגל, מצידה, מציעה מערכת הפעלה נהדרת לסלולארים וטאבלטים, אך נופלת בכל הנוגע למחשב האישי - שם היא קיימת כמעט אך ורק ברשת. אפל, שצברה לא מעט ניסיון בעולם הנייד ובעולם הנייח, היא הראשונה שיכולה לעשות את החיבור הזה, ולהציע מערכת המשלבת בין הממשק הקלאסי של מערכות הפעלה שולחניות ובין הממשק החדש - זה שכבש מליוני משתמשים באייפון, באייפד, ולמען האמת, גם באנדרואיד.

היה לי הכבוד לשדרג את מחשבי המקינטוש שברשותי: מק מיני ומקבוק איר, למערכת ההפעלה החדשה, ולראות אם יש שם בשורה. התוצאות - בפנים.


זמינות
בעבר, שדרוג מערכת הפעלה היה נעשה באמצעות הורדה או רכישה של דיסק אופטי. לינוקס הייתה הראשונה שהציעה לשדרג את מערכת ההפעלה לגרסה חדשה יותר באמצעות מנגנון עדכוני התוכנה ובלי שום צורך באמצעים חיצוניים. למעשה, זו הדרך הנוחה ביותר לשדרג בה מערכות. לינוקס גם הייתה הראשונה שהביאה חנות אפליקציות (אם כי רובן חינמיות) מובנה במערכת. מק אימצה את הרעיון (אחרי הצלחתו בפלטפורמות הניידות) וחיברה בין חנות האפליקציות לבין מערכת ההפעלה כך שניתן לבצע את השדרוג מתוך חנות האפליקציות. זה בהחלט פתרון עדיף על רדיפה אחרי המלאי המוגבל ביבואן, ריצה לחנות או המתנה למשלוח איטי. המחיר הוא 30 דולר, וכמובן שאנחנו לא אוהבים לשלם על כלום. אך אחרי שמיקרוסופט קראה לחלונות 7 מערכת הפעלה חדשה ודרשה ממשתמשי ויסטה מאות שקלים כדי לשדרג, 30 דולר נשמע כמעט חינם. לו הייתה מיקרוסופט מציעה את חלונות 7 ב-30 דולר, היו נמכרים הרבה יותר עותקים חוקיים, אך יותר מזה - הייתה הרבה פחות ביקורת על החברה מרדמונד.

אמרנו 30 דולר? אם יש לכם יותר ממק אחד, זה אפילו יותר משתלם. רשיונות לחלונות מופצים פר-מחשב - כלומר, אם יש לכם שלושה מחשבים, תאלצו לקנות שלושה רשיונות שדרוג ולשלם שלוש פעמים. אצל אפל, הרישיון היחיד הוא לכל המחשבים אשר רשומים לחשבון. כך שלמעשה, אם יש לכם מחשב משפחתי ושני לפטופים, זה יהיה כאילו שילמתם 10 דולר לכל רישיון - וזו באמת בדיחה. באופן כללי, כנראה שגם ב-100 דולר היו הרבה אנשים משדרגים את מערכת ההפעלה, אז באמת שלא נותר הרבה יותר מלזרוק מילה טובה על החברה הסגורה מקופרטינו, שמציעה שדרוג די משמעותי במחיר לא מאוד משמעותי.

ההתקנה
ההתקנה מתחילה בכניסה לחנות האפליקציות ורכישה של מערכת ההפעלה ב-30 דולר. במידה וקניתם מק בחודש האחרון תוכלו לדרוש קופון חינם באתר אפל. לאחר ההורדה המייגעת (אך המהירה יחסית) של כ-3.5 גיגה, מסך ההתקנה יפתח וידרוש בערך 3 לחיצות על Next. שלוש לחיצות (בערך), ומערכת ההפעלה החדשה עולה. ההתקנה עצמה אורכת כ-15-40 דקות לאחר ההורדה, ולא כוללת שלבים מרובים או הפעלות מחדש של המחשב יותר מפעם אחת - וזה מבורך. האמת היא שגם התקנות נקיות כאלה מקורן בעולם הלינוקס, ואפשר להודות לתשתית היוניקס עליה מבוססת Mac OS X על הרבה מהטוב שבה. כמובן שאין צורך בפרמוט המחשב או בשאר רעות ונוזקות. המחשב יעלה מחדש עם המערכת החדשה, וכל ההגדרות, האפשרויות, והקבצים שלכם ישארו כשהיו.

אחרי ההתקנה המערכת עולה באפקט שיותר מזכיר אייפון או אייפד ממק, ואתם מוכנים להתחיל לעבוד. אז מה היה לנו שם?

גלילה קינטית חדשה
הדבר הראשון שתשימו אליו לב בליון - הוא שהגלילה, זו שאנחנו רגילים אליה - התהפכה. מה זה אומר? עד היום, כאשר הזזנו את גלגלת העכבר למעלה, הדף נגלל כלפי מעלה ולהיפך. לאנשים מסוימים היה קשה להתרגל לגלילה הקינטית באייפון (בעיקר לאנשים שבאו מסמארטפונים עתיקים כמו חלונות מובייל או פאלם) בדיוק מהסיבה הזו (כאשר אנו מזיזים את האצבע כלפי מעלה באייפון, הדף נגלל כלפי מטה. כאילו היינו גוררים דף נייר על שולחן).


הגלילה במק קינטית, וזה לא חדש. כלומר, ככל שתניעו את האצבע(ות) מהר יותר על פני משטח המגע, כך הדף יגלל מהר יותר.

אך עכשיו, הגלילה ישרה קו עם המכשירים הניידים. בהתחלה זה מאוד מוזר, אך לאט-לאט זה מרגיש יותר טבעי. התחושה היא שמה שעובד באייפון עובד גם במחשב, ועובד טוב. כמובן שאפשר לבטל את האופציה בקלות דרך תפריט העכבר, אך זו באמת חוויה טובה יותר, כי זה מרגיש טבעי - אך על טעם ועל ריח.

מסך מלא ומעבר בין מסכים
הדבר הכי מהותי (לפחות עבור עבדכם הנאמן) במערכת החדשה הוא התמיכה של מערכת ההפעלה בתוכנות במסך מלא. לחיצה על צלמית בפינת התוכנות התומכות (בינתיים, תוכנות של אפל) תגדיל את התוכנה כך שהיא תתפוס את כל המסך. שורת המשימות תעלם מתחת לתחתית המסך (וצלמיות קופצות כדי להזכיר לכם דבר מה, עדיין יבצבצו בקפיצתן), שורת התפריט תעלם, וכל פיקסל יוקדש לתוכנה. זו חוויה חדשה. מאז ומתמיד עבדנו עם חלון תחום בין האזורים השמורים למערכת ההפעלה. אז נכון, אפשר להסתיר אוטומטית את שורת המשימות והתפריטים בחלונות ובלינוקס, אבל עדיין מדובר באותה סביבת עבודה, כלומר, מדובר במספר חלונות זה על גבי רעהו.
בליון, כל חלון יקבל "שולחן עבודה" באופן בלעדי. כלומר, תוכנות אחרות יובילו אתכם לשולחן העבודה, או לשולחן שלהן במידה וגם הן במסך מלא. התחושה היא שמדובר במשהו כמו המולטיטסקינג המוצלח של iOS 4, מאשר מהתמיכה הרגילה במספר תוכנות. וזה מאוד נוח, כי זה מרגיש טבעי ופשוט, ומשפר את חוויית השימוש משמעותית. הזזה של שתי אצבעות ימינה או שמאלה על העכבר (או שלוש אצבעות על משטח המגע) יעברו בין המסכים ושולחנות העבודה. ואלה יסודרו להיות קרובים לשולחן העבודה כפי שתשתמשו בהם יותר. כך, אני תמיד מחזיק את קליינט הדואר, דפדפן האינטרנט, ונגן האייטונז פתוחים בחלונות מלאים, ולא משנה מה אני עושה, הזזה או שתיים על העכבר מובילות אותי במהירות אל התוכנה המבוקשת. כמה כיפי ככה פשוט.

כאשר יגרר העכבר לראש המסך, שורת המשימות (ולעתים גם שורת פקודות מורחבת של התוכנה, כמו שורת הסימניות בדפדפן) תחליק מלמעלה, ותאפשר להקטין את החלון (ולהחזיר אותו לשולחן עבודה רגיל), וגישה לכל פריטי התפריט והצלמיות. בתור אחד שניסה את כל שיטות ההסתרה האוטומטית והמסכים המלאים - באמת שמדובר בפתרון כולל, שהופך את המחשב להרבה יותר אייפדי, ומכאן הרבה יותר פשוט וכיפי לתפעול. כשעובדים עם תוכנה אחת - השאר לא מפריעות. פשוט מעולה.

זה גם הזמן להגיד שהפיצ'ר עדיין לא מושלם וקל למצוא בו באגים - חלונות קופצים לעתים ימצאו את עצמם על תוכנה עם מסך מלא במקרה ובדיוק קפצתם בין מסכים, תוכנות מסך מלא שמקפיצות הודעה לעתים יחזירו אתכם לדסקטופ הראשי ולעתים לא, לעתים המסך הראשי יעלם ותאלצו לסגור את תוכנות המסך המלא ולפתוחן מחדש כדי שיחזור לעצמו. אז זה עוד לא בשל לגמרי, אבל זה בהחלט קרוב מספיק.

מרכז הבקרה
צריך להודות ועדיף מוקדם - מחשב אינו אייפד. על המחשב אנחנו פותחים הרבה תוכנות, הרבה חלונות שונים של אותה תוכנה, ועוברים תכופות בין החלונות הפתוחים. בחלונות או לינוקס, כל התוכנות מופיעות בתפזורת בשורת המשימות (או מאוגדות לפי תוכנה) ו-Ctrl+Tab עוברת בין מסכים של אותה תוכנה ובין תוכנות שונות.
במק, Cmd+Tab עוברת בין תוכנות שונות, כולל אלה המוסתרות, ו-Cmd+` עוברת בין החלונות הפתוחים של התוכנה הנוכחית. שתי האפשרויות לא משהו. מרכז הבקרה מאפשר לראות בקלות יחסית את כל שולחנות העבודה שלכם, את כל התוכנות הפתוחות (במסך מלא או על שולחנות עבודה), מאוגדות לפי תוכנה. מכאן, אפשר לגרור חלונות לשולחנות חדשים ואפילו לסגור שולחנות עבודה, וכל החומר עליהם יהגר לשולחן העבודה הנוכחי. מרכז הבקרה מאוד חשוב, אבל קיצורי מקלדת נוחים היו עושים אותו טוב פי כמה. עם זאת, ככל הנראה, מדובר בפתרון ניהול החלונות הטוב ביותר כיום, בהתחשב באלטרנטיבות. הוא עדיין לא מרגיש מושלם, אך בהחלט טוב יותר מכל דבר שיצא לי לראות.
דפדפן: זום קינטי
נכון, כאשר צובטים או מפסקים שתי אצבעות מעל משטח המגע, הדפדפן מבצע הגדלה. זה תמיד היה כך - אך תמיד היה מדובר בהגדלה של פונט וזום על תמונות, וזה נחמד, אך הפרספקטיבה נותרת זהה - ואם אנחנו מנסים להתמקד בכתבה או במאמר, הפרסומות יגדלו כמו גם התמונות והטקסט.
הזום באייפון, באייפוד טאצ' ובאייפד תמיד היה הרבה יותר ידידותי, והגדיל רק את מה שרצינו. בלחיצה כפולה על הסאפארי הנייד, היינו מתמקדים רק בחלק שמעניין אותנו - טקסט או תמונה. כעת הזום הזה, היחסי, הגיע למחשב. נגיעה כפולה מעל משטח העכבר תגדיל רק את השטח הרלוונטי. צביטה הפוכה על משטח המגע תגדיל באופן יחסי את הדף. בהחלט פיצ'ר מצוין. עם זאת, מאוד חבל שהיום הוא קיים רק בדפדפן. לו היה אפשר להגדיל כך כל אזור - במייל, במסמך וורד, או סתם במצגת - זה היה משנה את חוויית השימוש באופן משמעותי. אם זה לא ככה במכשירים ניידים, למה שיהיה כך במכשירים נייחים?
דפדפן: היסטוריה בקלות
הזזה של אצבע אחת ימינה או שמאלה על העכבר (או שתיים על משטח המגע) תעבור בין דפי הדפדפן כאילו היו ניירות בערמה, בצורה מאוד נוחה ואינטואיטיבית. שוב, מדובר בפיצ'ר מוצלח ומאוד נוח (שחבל שאין באייפד, באופן מפתיע), ושוב, חבל שאין תמיכה בפיצ'ר המצוין הזה מחוץ לדפדפן. אך זה יותר גרוע. בגרסה הקודמת, מעבר לדף הקודם היה רלוונטי בכל תוכנה עם דפים (דוגמת ה-Finder). אז גם עם המעבר בין דפים לא אסטתי - אין צורך לבטל אותו קליל, וחבל שאפל החליטה לעשות זאת.

שמירה וגרסאות
עוד שינוי מהפכני שליון מביאה מהעולם הנייד – הוא הסרת הצורך לשמור מסמכים. ומוזר שאיש לא עשה זאת לפניה. מאז שנות ה-80 אנשים לוחצים באופן כמעט לא מודע על Ctrl+S – ואם לא, הם מתחרטים על זה אחר כך. אמנם יש היום למעבדי-תמלילים פיצ'רים מצוינים של שחזור ושמירה-אוטומטית, ועדיין, בלי ה-Ctrl+S הזה אתם יכולים למצוא את עצמכם על הקרשים. בליון זה לא יקרה. תוכנות התומכות בפיצ'ר הגרסאות ישמרו אוטומטית את המסמך שלכם, גם בעת כתיבתו וגם ביציאה (ואפילו תוכלו ללחוץ Cmd+S, ולו רק כדי לשמור באופן יזום) – והגרסאות כולן של המסמך שלכם יהיו זמינות לכשיהיה בהן צורך.
לחיצה על שם המסמך תפתח מסך המזכיר את Time Machine, בו תוכלו לראות את כל הגרסאות הקיימות למסמך שזה עתה יצרתם. תוכלו לא רק לחזור לגרסאות ישנות, אלא גם להעתיק ולהדביק מהן, ועוד. היתרון כאן הוא כפול: אין צורך לשמור, ואין צורך לשמור גרסאות בשם. מערכת ההפעלה עושה זאת לבד. ואם שלחתם את המסמך במייל? אין חשש – רק הגרסה האחרונה היא זו שתשלח. האמת? זה שינוי מהותי, מבוקש, דרוש ומוצלח שמוזר שטרם טופל בידי חברה כלשהי.

שחזור חלונות פתוחים
בעת כיבוי או אתחול המחשב תוכלו לבחור אם לא לפתוח חלונות מחדש, או אם לשחזר אותם (ברירת המחדל). זה בהחלט די מהפכני, כי לרוב נרצה להשאיר את המחשב במצב בו נרצה למצוא אותו כשיפתח, גם בלי להכניס אותו למצב שינה. החלונות שתמיד פתוחים במחשב שלי נותרים פתוחים גם כשאני לא עובד עם המחשב שלושה ימים, וזה מצוין. התחושה היא שהמחשב הופך יותר ויותר למכונה מוכנה לפעולה בכל זמן, בדומה, שוב, לאייפד. אם בעבר היינו צריכים להדליק את המחשב ולהכין את סביבת העבודה, כעת אפשר פשוט להתחיל לעבוד. אם כי, וזה חשוב: תוכנות כבדות כמו Parallels Desktop עדיין יעלו לאט, וזה רעיון קצת פחות טוב.

טיפת אוויר
עד היום לשלוח קבצים ללפטופ של החבר שיושב מולכם היה סיפור לא קטן. בין ממשק מסורבל ואיטי של שנכחולה לבין העברת דיסקונקי מיד ליד – אין דרך נוחה לשתף קובץ גם עם המחשב בקומה השנייה וגם עם החבר שיושב אתכם בספרייה.
אז לא – אין לאפל בשורה בעניין, אלא אם כן לשניכם יש מחשבי מקינטוש מהשנה האחרונה, ושני המחשבים מריצים את ליון. הסיכויים, כפי שזה נראה היום, די קטנים בכלל לפגוש מישהו עם מקינטוש, כך שאין כאן בשורת ענק. עם זאת, במידה ופגשתם מישהו כזה, העברת קבצים תעשה בצורה קלה מאי-פעם: בסייר הקבצים של המק (הפיינדר), לחיצה על אייקון ה-AirDrop תאפשר לכם לראות את המשתמשים שפתחו את AirDrop גם הם סביבכם, ולגרור אליהם קבצים כאילו היו תיקייה. זה פיצ'ר מבורך שניתן להשיג (בסרבול) באייפון עם תוכנות כמו GoodReader. פעם, לפני עשור, בימי הפאלם-פיילוט, היינו יכולים לשלוח כל קובץ, לאט אבל בטוח בטכנולוגיית אינפרא אדום – אז באמת שחבל שנזכרו בזה עשור אחר-כך. אמנם תוך שימוש ברשת האלחוטית ההעברה מהירה ונוחה, ועדיין – כל עוד אין קליינט למקינטושים ישנים יותר ולחלונות, קשה לראות את הטכנולוגיה הזו שימושית ב-2-3 שנים הקרובות. המהפכה האמיתית תגיע כמערכת ההפעלה iOS תתמוך בשיתוף קבצים ב-AirDrop (כמובן כאלה ללא זכויות יוצרים, שהרי כבר נעלם החלום למערכת קבצים פתוחה במכשיריה של אפל).

לאנצ'פד
המסך הראשי באייפון או באייפד שלכם עבר שדרוג, וכעת הוא זמין במחשב השולחני. האם זה מושלם? רחוק מכך – זה אפילו קצת מסורבל. אך, שוב, לדעתי האישית, זה עדיף על תיקיית התוכנות בכל המערכות שיצא לי לעבוד איתן. מסך ה-Launchpad הוא רפליקה זהה של המסך הראשי ב-iOS ומכיל את כל האייקונים שבתיקיית ה-Applications שלכם, ובכן... בתפזורת. לחיצה ארוכה, כמו ב-iOS, תגרום לאייקונים לרעוד, ותוכלו לסדר אותם. חלק מהאייקונים יופיעו עם איקס קטן בפינה – ואת אלה תוכלו למחוק היישר מהלנצ'פד (שוב, כמו ב-iOS). נשמע כיף? אז יש כמה חסרונות מהותיים:
בראש ובראשונה, אין קורלציה בין תיקיית האפליקציות לבין הלנצ'פד, פרט לכך שיש שם את אותם אייקונים – סידור התיקיות, סדר האייקונים, סדר שולחנות העבודה, יכול להיות שונה לחלוטין, ודברים שקשה להסביר לא קל לתפעל. מעבר לכך, יש צורך לתפעל את המסך עם העכבר, בעיה קשה לחובבי מקלדת שמשדלים לא לגעת בעכבר בעת עבודה מרוכזת. ואם זה לא מספיק, אז את רוב התוכנות תאלצו למחוק בדרך הקלאסית – רק כאלה שבאו מהאפ-סטור (וגם לא כולן, ראו Xcode של אפל עצמה) יוכלו להמחק דרך הלאנצ'פד. אז קפיצת דרך? לא, אבל כלי נוח להרצת יישומים.
עדכוני דלתא
אז אמנם מדובר בנושא מאוד לא פוטוגני, אך חשיבותו משפיעה על כולנו. אחד החסרונות הגדולים בחלונות והיתרונות של לינוקס ומק, הוא העדכונים הקנוניים. בחלונות, אם יש רכיב קיבל חמישה עדכונים, ועכשיו התקנתם את מערכת ההפעלה מאפס, תאלצו לעדכן את הרכיב 5 פעמים, לעתים, אתחול יפריד בין העדכונים. בחלונות ויסטה המצב היה כה קשה שהיה צורך בשלושה ימי עבודה כדי להביא את חלונות למצב מוכן. בלינוקס ומק, ניתן לשדרג רק לגרסה האחרונה, ובכך, תוך שעה-שעתיים המחשב מוכן לעבודה ומשודרג. ועכשיו, גם שיטה זו שודרגה. ניתן לעדכן רק שינויים (הנקראים דלתא) מתוך רכיב, בלי לעדכן את כולו. כלומר, אם אפל שינו או תיקנו באג רק בחלק אחד מאייטונז, או שמפתח שינה רק שני קבצים באפליקצייה שהורדתם מהאפ-סטור, לא תאלצו להוריד את האפליקציה כולה מחדש, זה חוסך בייטים, כאבי ראש, וזמן. בהחלט מבורך ועולה על כל מערכת הפעלה אחרת בשוק כיום.

אפליקציית הדואר
למען האמת, כשנתקלתי לראשונה בתוכנת הדואר שהגיעה עם מערכת ההפעלה הקודמת, הרבה פחות מהתרשמתי. היה מדובר בתוכנה מפגרת ביחס לפתרון המוצלח במכשירים הניידים ואפילו ביחס לאלטרנטיבות כמו Thunderbird. עם ליון, הגיע קליינט מייל חדש המזכיר מאוד את זה של האייפד. הוא מכיל הקדמה לכל מייל מתחת לכותרת, תצוגה של שיחות כרשימה נוחה של תכתובות קצרות, והוא מרגיש הרבה יותר כמו משהו מודרני. האם הוא קליינט המייל הכי טוב שתמצאו? התשובה פשוטה: לא. הוא אפילו לא בולט לטובה. אבל הוא ממש לא רע.
אמנם כפתור היישור לימין מתחבא היטב עמוק בתוך התפריטים, אך התוכנה עצמה נוחה ופשוטה, ותעשה את העבודה אלא אם כן יש לכם דרישות מיוחדות. זה לא אאוטלוק, אך זה בהחלט קליינט מייל מצוין.


מערכת קבצים בלי מערכת קבצים
אם במחשבי PC התרגלנו לסדר קבצים בתיקיות ובתת-תיקיות, הרי שבמק, אפל מנסה לגרום לנו לזנוח את השיטה כבר כמה שנים. עוד בגרסאות קודמות של מערכת ההפעלה היה ניתן ליצור תיקיות חכמות: אלה הן חיפושים לפי קריטריונים, היכולים גם לחפש בתגים שניתן להדביק לקבצים, והן מתעדכנות בזמן אמת. כלומר, חיפוש של כל קבצי הסרטים במחשב לידי תיקייה חכמה יאפשר לכם להגיע לכל הסרטים שלכם במהרה, בלי לחפש איפה הם יושבים במחשב ובלי ללחוץ על תיקיות ותתי-תיקיות. במערכת החדשה אפל לוקחת את הסדר החדש צעד אחד קדימה - וכברירת מחדל, מסך פיינדר (דפדפן הקבצים) חדש נפתח בתיקית "כל הקבצים" ואלה מסודרים לפי תמונות, סרטים, מסמכים, וכו'. לא, זה לא נוח, אבל אם תסדרו את זה, זה יכול להיות. טרם הספיקותי להכניס לשימוש את מערכת האינדקסינג של מק, אך היא נראית נקייה ואלגנטית מזו של חלונות, וכנראה שבשתי מערכות ההפעלה, תיקיות חכמות או חיפושים שמורים יכולים לחסוך לנו הרבה זמן לו רק נשכיל לזנוח את מה שאנחנו מכירים, ולנסות משהו חדש.
מה מחכה לנו?
המסלול החדש, זה שלוקח חידושים ושדרוגים מחוויית הממשק החדשה ומטמיע אותם בממשקים הקלאסיים של מערכות הפעלה שולחניות עובד, ועובד טוב. מעולם לא הרגיש כה טבעי לעבוד על מחשב, וליון מסמנת מגמה שהן מיקרוסופט והן גוגל הולכות בה, אך לה יש יתרון משמעותי של ניסיון וזמן פיתוח על פניהן. בגרסה הבאה של מק OS ככל הנראה נזכה לראות הרבה ממה שכבר הוכרז שיהיה במערכת ההפעלה הבאה לאייפון ולאייפד, iOS 5. ומה החידושים? בראש ובראשונה, מערכת התרעות אחידה ונוחה שמאוד חסרה במחשב האישי עוד מאז הגרסה הראשונה של אנדרואיד. נוסיף ונראה שילוב של חנות האפליקציות עמוק יותר בתוך המק, וחידושי ממשק שיאפשרו לנו לתפעל את המחשב שלנו כאילו היה אייפון - בקלות ובמהירות. על כל אלה, אפשר רק לקוות שפיצ'רים כמו איר-דרופ יעשו את דרכם גם למכשירים ניידים, לפחות בתור סוג של ארגז קבצים בלתי תלוי - כי הרי עד אז, iOS לא תוכל לקרוא לעצמה מערכת הפעלה של ממש ולהחליף מחשב באף מקרה.

ככל הנראה, מיקרוסופט וגוגל לא ישארו חייבות וינסו לפתח גרסאות משלהן למערכת ההפעלה השולחנית, כזו שתשאב הרבה מהעולם הנייד של שלושת החברות גם יחד. איך זה ילך? כנראה שעוד שנתיים שלוש נדע בוודאות.

סוף דבר
בעוד חברות אחרות מדברות ומדברות, אפל עושה. בגרסת המק האחרונה טיפלה אפל במגרעות עמוקות בעולם ממשק המשתמש במחשב הביתי, מגרעות שנותרו לא מטופלות ע"י חברות אחרות, דוגמת שמירה וגרסאות של מסמכים, עדכוני דלתא קצרים לאפליקציות או העברת קבצים פשוטה, מהירה, ואלחוטית בין שני מחשבים בטווח לא רחוק. במקביל, מציעה המערכת החדשה אוסף של יתרונות פחות מהפכניים, אך בהחלט שימושיים על גבול ה-Nice To Have. אלה כוללים את מסך הלאנצ'פד, תוכנות במסך מלא, קליינט מייל מחודש ועוד.
זה הצעד הראשון שעושים המחשבים האישיים לכיוון העולם הנייד, והוא צעד גדול. אמנם צריך לזכור שמדובר באותה אפל, שלא מאפשרת להתקין את מערכת ההפעלה על מחשבי PC שאינם מתוצרתה, ואותה אפל ששומרת את הקלפים קרוב לחזה וגורמת לכולם (כולל משתמשיה) להתרגז עליה. על הצעד, אם כן, יש לברך בגלל שנעשה, ובגלל שכעת תאלץ חלונות להתחרות ביתרונות החדשים של המקינטוש ולהציג מערכת אף טובה מחלונות 7 המצוינת.
ההמלצה היא חד משמעית: אם יש לכם מק תומך ומשטח מגע או עכבר אפל, שלמו את 30 הדולר ותעברו אל המערכת החדשה.