Friday, April 15, 2011

סקירה וביקורת - Apple iPad 2

כמה חודשים אחרי הסקירה ההיא על האייפד הראשון, הפעם באיחור קצת פחות אופנתי מההשקה בארה”ב, הגיע לידיי האייפד 2 – טאבלט הדגל החדש של אפל. למרות זמן האספקה הארוך והעובדה שבאיביי מוכרים את החבר במאות דולרים יותר רק בשביל לשלוח אותו היישר מהמלאי (כן, מסתבר שלא נשארו כאלה בחנויות) נשאלת השאלה: האם המכשיר הזה הוא עדיין הטאבלט המומלץ בשוק? האם יש טעם לשדרג אליו מהדור הקודם? ועכשיו, שירדו מחירי האייפד 1, אולי בכלל כדאי לקפוץ על המציאה ולהשאיר את השדרוג לעוד שנה-שנתיים? מה מציע האייפד 2, האם הוא עומד בציפיות, והאם הפלטפורמה הזו בכלל שווה משהו? את כל אלה יצא לי לגלות בשבוע האחרון, בו החלפתי את האייפד 1 שלי באייפד 2 וניסיתי להבין אם וכמה הטאבלט החדש של אפל מאפיל על התחרות, בתוכה האח הבכור לבית אפל.



סקירה מלאה על האייפד תוכלו לקרוא כאן – הסקירה של הדגם הראשון. היות והאייפד בסופו של דבר אותו אייפד, עם אותה מערכת הפעלה (הסקירה של הדגם הקודם נעשתה על גרסה 4.2), עם אותו מבנה כללי, ועם אותם שימושים – לא אחזור על נתונים אלה. בסקירה אנסה לענות על איך מתמודד האייפד עם הדגם הקיים, האם כדאי לשדרג, ואיך הוא ביחס לתחרות החדשה מצד חברות אחרות (חלק זה יהיה די מוגבל, כי טרם שיחקתי עם זום או עם גלקסי טאב 2).


רקע
לפני קצת פחות משנה, כאשר הכריזה אפל על האייפד הראשון – אנשים לא ידעו איך לאכול אותו, והיה מאוד לא ברור אם המוצר ימכר כלחמניות חמות בדומה לאייפון או יכשל ויתקרר על המדפים בדומה, למשל, לניוטון. אנליסטי טכנולוגיה מכל רחבי הגלובוס הצהירו (חלקם בטיפשות יתרה, יש לומר) את דעתם. הרוב לא התלהבו והניחו כי האייפד לא ישנה את עולם המחשוב משמעותית, שהוא מוצר רק לסוגדי אפל עיוורים, או לחליפין – שרק אם המחיר יהיה תחרותי מאוד ביחס לנטבוקים, למשל, המכשיר יצליח. זאת ועוד, היו כאלה שטענו כי האייפד לא יכול להתחרות בנטבוק פשוט, היות ואין לו יציאת USB, SD, VGA ועוד והוא עולה כמו שני נטבוקים ולכן עתידו להכשל (מצד שני, גם לטלוויזיה אין יציאות כאלה והיא יכולה לעלות גם כמו עשרה נטבוקים – ובכל זאת יש נתח שוק לא רע לטלוויזיות, ככה זה כשמשווים תפוזים לטילי קרקע-קרקע).



כמה חודשים מאז וכל הדיון ההוא היסטוריה. אפל מכרה מליוני יחידות של האייפד, שנכנסו לתחומים שונים: החל, כמובן, משימוש פרטי לצפייה בסרטים, קריאת ספרים, מוסיקה, מיילים וגלישה, ועד לשימוש מקצועי בבתי-ספר, באוניברסיטאות, ואף בבתי-חולים. הטאבלט החדש, זה שאינו PC, הוכיח את עצמו, והחברות השונות בזו אחר זו החלו להכריז על טבלטים משלהם, כאלה שינסו להשאיר אבק ולהשכיח את האייפד ההוא, זה שהתחיל את הכל.

קשה לומר שבשלב זה הן הצליחו, היות והאייפד הוא עדיין שם נרדף לטבלט, לא כך הזום או הגלקסי טאב, וקשה לומר שאפשר למצוא על המדפים הרבה טאבלטים אחרים פרט לאותו אייפד. הטבלט הכמעט שני שמגיע לשוק, למרבה ההפתעה, הוא הטאבלט השני מבית אפל – האייפד 2. טקטיקת השוק פשוטה, וסטיב ג'ובס פרש אותה בעל-פה בעת ההשקה – בעוד המתחרות מנסות להבין איך להלחם עם האייפד הראשון, אפל משיקה את האייפד השני ומחזירה את חלקם ללוחות השרטוט, ומהאחרות – דורשת הורדת מחירים משמעותית.


את דעתי על האייפד הראשון נתתי בסקירה הראשונה, אך אחדד אותה כאן: מדובר במוצר מהפכני, היות ולראשונה קיים מחשב אשר נותן פתרון לנייר פשוט. ההפעלה המיידית, עיצוב ומשקל המכשיר מאפשרים להוציא אותו מהתיק באוטובוס דחוס, בנסיעה ברכבת, בבוקר ליד הקפה, במיטה לפני השינה, בתור לרופא – ולמעשה בכל מקום בו פשוט לא רציתם להפעיל את הלפטופ – כי הוא מתחמם, כבד, גדול, אוכל סוללה ועוד. חיי הסוללה של האייפד וכמובן גודל המסך הפכו את האייפד למכשיר הרבה יותר רלוונטי מהאייפון לשימושים שעד היום היו נחלתם של הסמארטפון: קריאת מיילים על הדרך, גלישה באינטרנט בכל מקום, משחקים וקריאת סיפורים ואף ספרים. עם זאת, חשוב לומר שמערכת ההפעלה הסגורה של האייפד והמחסור במקלדת פיסית מונעים ממנו להיות מחשב של ממש – כזה שמחליף את הלפטופ ולכן הוא רק מוצר משלים, ולא חוסך עלויות – אלא לעתים יוצר כאלה. המילה האחרונה היא ללא ספק חיובית. אני מוצא את עצמי עובד עם האייפד יותר מעם הלפטופ, ולעתים אף יותר מעם המחשב השולחני.

אז אם האייפד 1 כל-כך מוצלח, איך האייפד 2?

מה נשתנה?
כדי להצדיק דור חדש למוצר יש צורך לבצע מקצה שיפורים בדגם הקיים. השדרוגים שהייתה יכולה אפל לעשות הם:
  1. עיצוב חדש.
  2. מהירות מעבד.
  3. גודל זיכרון RAM.
  4. הוספת מצלמה קדמית.
  5. הוספת מצלמה אחורית.
  6. הוספת איבזרים אטרקטיביים.
  7. שיפור רזולוציית או בהירות המסך.
  8. שיפור איכות הצליל ו\או הכמות הרמקולים.
  9. הגדלת נפחי האחסון.
  10. הוזלת מחירים.
  11. שדרוג מערכת הפעלה.

מבין השדרוגים הנ"ל, אפל הכריזה על ששת הראשונים – ולצערנו לא על אחד מהחמישה האחרונים. כלומר: האייפד החדש עולה כמו האייפד הקודם, יש לו את אותו מסך ונפח אחסון, את אותה מערכת הפעלה, את אותם רמקולים ולכן בסופו של יום הוא די דומה לאייפד הראשון. עם זאת, מעל ומתחת למנוע היו לא מעט שיפורים ושדרוגים, וכמובן גם שילוב אבזר חדש ונוצץ העונה על השם Smart Cover, או בעברית, כיסוי חכם. נעבור שדרוג אחר שדרוג ונראה איך הם משפיעים על השימוש היומיומי במכשיר.

עיצוב חדש
בראש ובראשונה, האייפד 2 דק יותר מהאייפד 1, שהיה דק באופן מפתיע בפני עצמו. סקירות שונות תארו את המכשיר כ-"דק באופן מגוכך" – והוא באמת דק מאוד. תחושת המכשיר ביד מצוינת, ובהחלט טובה מזו של האייפד הקודם – עם זאת, לא היה לי הרבה רע לומר על האחיזה אז. האם השינוי מהותי? לא, בכלל לא – לא חל שינוי של ממש בסדר הגודל של הגודל וגם לא של המשקל, ולכן הגזרה החדשה של האייפד אכן מחמיאה לו – אך בהחלט מותירה את חוויית השימוש המצוינת כשהייתה, ולא מוסיפה לה הרבה.


פינות המכשיר התעגלו ואיתן התיישר הגב – כאשר בדגם הקודם הפינות לא היו מעוגלות, ולו הגב בלט מעט, כך שהנחת האייפד על השולחן גרמה לפינות לרחף מעט מעל השולחן וללוגו שבמרכז הגב להשחק, וזה היה מעט מרגיז. עם העיצוב החדש אני מוצא את עצמי מניח את האייפד 2 על הגב כאשר הוא אינו בשימוש, כאשר את הישן הייתי מניח על המסך, בתוך הכיסוי כמובן.



מיקומי הכפתורים נותרו כשהיו, אך כעת סובל האייפד 2 מאפקט האייפוד 4 – היות והדפנות אינן ישרות אלא מעוקלות (כפי שאמרנו, הפינות התעגלו) כעת כל שקע חשוף בצד אחד יותר מבשני – כלומר, כאשר תכניסו למשל, כבל טעינה או אוזניות למכשיר, מקדימה יהיה נראה שהתקעים הוכנסו עד הסוף, אך מאחור תוכלו לראות את גוף התקע מבצבץ. מציק? לא באמת, סתם פחות ממושלם.



שינוי נוסף הוא מיקום הרמקולים. בגרסה קודמת, היו אלה שלושה פתחים זעירים בתחתית המכשיר שסיפקו את הצליל – וזה לא היה פתרון מושלם. כאשר הייתם משעינים את המכשיר עליכם ומאזינים למוסיקה, גופכם היה חוסם את הרמקולים, והייתם נאלצים להפוך את המכשיר לזווית אחרת כדי שהרמקולים יהיו בזווית פתוחה. במכשיר החדש, למרבה המזל – אין זה המצב, ולרוב, עם או בלי סמארט-קאבר, הרמקול נשמע מצוין. גם מסביב למסך נראה שדפנות המכשיר מעוגלות יותר, ושוב, מדובר בשינוי לטובה.



לסיכום: עיצוב מעולה לפי מיטב המסורת, טוב מהקודם, אך לא שונה מהותית.


מהירות מעבד וזיכרון RAM
המהירות של האייפד הראשון לא הייתה רעה בכלל – אז מה יש לשפר כאן? ובכן, למרות שחוויית השימוש הייתה זורמת ומהנה, לעתים הייתם מוצאים את עצמכם מחכים קצת: למשחק שיעלה, לתוכנת המוסיקה שתטען את הספרייה, לדפדפן שיעלה דפים עטורי ג'אווה-סקריפט ועוד. בעוד ההמתנה לאתרים הייתה שזורה באובייקטים שעלו בזה אחר זה – ההמתנה למשחקים או לספריית המוסיקה הייתה המתנה של ממש, לפעמים של 1-2 שניות ולעתים של 10 שניות. זה לא היה נורא, שכן לחכות כמה שניות למשחק כמו אינפיניטי בלייד זה מקובל – אך זה בהחלט היה זמן בו ישבתם וחיכיתם לתגובה של המכשיר.



הזמן הזה התקצר משמעותית באייפד 2, אך לא בוטל קליל. עדיין לעתים מחכים חצי שנייה לפעולה כזו או אחרת. ההבדל במהירות בהחלט מורגש באפליקציות הכבדות יותר – תוכנות האופיס של אפל, נגן המוסיקה, וכמובן גראז'-בנד הכבדה. אלה באמת עובדות משמעותית חלק יותר, פותחות קבצים מהר יותר, נסגרות מהר יותר ובאופן כללי, מספקות חוויה קלילה כמו של תוכנות קלות מהן. מה עם היתר? היתר תמיד היה בסדר, אז האייפד 2 לא באמת משנה מהותית את מהירות העבודה.

אם זמן ההמתנה למשחק או לתוכנות כבדות מפריע לכם מאוד באייפד הראשון, אבל באמת מפריע – אתם מוזמנים לשקול את הדור השני. אם לא, ובכן, אז אין יותר מדי על מה לדבר. עם זאת, ראוי לציין כי כפי שהאייפד 1 קיבל עדכון לגרסה 4 כך יתכן שה-2 יעודכן למערכת ההפעלה מגרסה 5 לכשזו תהיה זמינה. יתכן שהאייפד הראשון כבר לא יצליח להריץ את 5 על כלל פיצ'ריה, ויתכן כי בכלל בדרך יגיעו תוכנות שידרשו את המעבד והזיכרון המורחבים באייפד 2, ואם זה יהיה המצב, המחשבה על שדרוג צריכה לקבל שדרוג רציני.



המצלמות החדשות
בדומה לאבולוציה של מכשירי האייפוד טאצ', גם האייפד זוכה לזוג מצלמות חדשות – אחת קדמית לשיחות וידאו ואחת אחורית לצילום. האם הן שוות משהו? התשובה היא במילה אחת לא, ובשתי מילים – לא ולא.

ראשית אזהיר ואומר שמעולם לא הייתי משוחח וידאו של ממש. שנית אומר שלו אי-פעם צץ הצורך לדבר עם מישהו בשיחת וידאו – הלא שלא היה אייפון או אייפוד או אייפד או מק – היה לו מחשב PC וטלפון נוקיה. בדומה לאייפון, גם האייפד מאפשר שיחות וידאו באופן מובנה בין פייסטיים לפייסטיים – פרוטוקול די יחודי לאפל בשלב הזה. אלא אם כן כל החבר'ה במשרד או כל החברים ביחד קונים אייפדים, לא יהיה לכם מה לעשות עם המצלמה הזו. אז למה זה טוב בכל זאת? אולי כשיהיה סקייפ עם שיחות וידאו לאייפד, ובינתיים? לצלם וידאו של עצמכם באיכות מעפנה, או, לחליפין, לתת לילדים לשחק עם הגרסה הניידת ל-Photo Booth, תוכנה לעיוות התמונה בזמן אמת בצורות מגוונות. נחמד, אבל לא יותר מגימיק לכמה דקות של משחק משעשע.

למצלמה הקדמית גם אין ים של פוטנציאל – היות ומי לכל הרוחות יצלם עם לוח של 10 אינצ' ביד? אלא שגם אם הייתם רוצים לצלם עם המצלמה האחורית לא תקבלו תמורה לאגרה – שכן לא מדובר במצלמת 5 מ"פ משובחת כמו באייפון, אלא בתחליף זול ולא מאוד איכותי כמו באייפוד. המצלמה עצמה יכולה לצלם 30 פריימים לשנייה באיכות 720 פיקסלים – אך זה יהיה הצד הרע של 720 פיקסלים – איכותי, אך לא HD מפעים של ממש. הרעיון של אפל היה דומה לזה של האייפוד – צלמו במכשיר קטעי וידאו קצרים ותמונות באיכות בינונית.

בסופו של יום, אם בכל זאת לכל חבריכם יש מחשב אפל כזה או אחר ואתם רוצים לדבר איתם בוידאו, או שחסרה לכם מצלמת וידאו פשוטה וקטנה – אז יכול להיות שהמצלמות החדשות של האייפד לא חסרות ערך עבורכם. לכל שאר האוכלוסיה, כנראה שמדובר בגימיק נחמד, שיהיה שימושי אחת לכמה חודשים.

הכיסוי החכם
אשתדל לומר את זה רק פעם אחת בדרך הכי פשוטה שאפשר: הסמארט קאבר הוא הבשורה האמיתית באייפד 2. מדובר בתוספת חכמה, יצירתית ומאוד מוצלחת לעיצוב מנצח, שמראה שלא תמיד הבשורה הטכנולוגית היא היא הסיבה לעליונות בחוויית השימוש.

בדור הקודם סיפקה אפל עטיפה עשוי בד-פלסטי אשר התלבש על המכשיר כמו כפפה, נסגר מכל צד והגן על המכשיר כולו. זה לא היה פתרון מושלם, היות וכאשר כל המכשיר מוגן, אבק שנצבר (ותאמינו שנצבר) על המסך לא יכול להיות מוסע אל מעבר לשולי המכשיר. מצאתי את עצמי מסדר את האבק על המכשיר עם כרטיס אשראי כפי שסידר טרבולטה קוקאין על מראה בספרות זולה, ומנסה להרים את ערמות האבק עם האצבעות ללא הועיל. מה גם, שהכיסוי ההוא של אפל הפך את כל העיצוב הדק והמוצלח של אפל לבלתי מורגש, וכאשר רציתי להחזיק אותו בנוחות נאלצתי להוציא אותו מהמגן. לא נורא, אבל לא מושלם.



הסמארט-קאבר הוא חתיכת בד-פלסטי או עור אשר מכילה בתוכה ארבעה לוחות מגנטיים המופרדים זה מזה. בקצה העור משולב חיבור מגנטי ארוך ודק, ושני צירי מתכת מעוגלים. כאשר תקרבו את הכיסוי לאייפד 2, החיבור המגנטי יצמד אליו מיד בחוזקה רבה (תוכלו להרים את המכשיר מהרמת הכיסוי בלבד, אך זה לא מומלץ) והצירים יאפשרו לכם לפתוח ולסגור את הכיסוי.

הרמת הכיסוי מהמסך תדליק את המכשיר (אפילו ללא נעילת המקשים) וסגירת הכיסוי תיענה בקליק של נעילת המכשיר שיודיע שזה כבה. עד כמה זה מושלם? ובכן, זה די מושלם, לאור העובדה כי העיצוב חשוף, ניתן לסלק אבק, המסך מוגן היטב והמכשיר נדלק ונכבה מהר מאי-פעם. בנוסף, העובדה שהלוחות הפנימיים מגנטיים, תאפשר לכם לקפל את הכיסוי לידי משולש תומך במכשיר – כך שתוכלו להניח אותו בזווית של 30 מעלות (בערך) מהשולחן כדי לכתוב מייל, או 90 מעלות (בערך) כדי לראות סרט. בהחלט פתרון מרשים.
עם זאת, יש לומר שהסמארט קאבר יספק הגנה טובה למסך אך לא לגב המכשיר. אם יש לכם נטייה לשרוט גאדג'טים, אולי תרצו כיסוי מאסיבי יותר ופחות נוח.

סוף החדשות
עד כאן החדשות באייפד 2. מה לגבי מה שהיה אמור להשאר אותו דבר?


הסוללה – היה לי חשש אמיתי מחיי הסוללה, שכן מאוד אהבתי וניצלתי את חיי הסוללה המעולים של האייפד הראשון. העובדה שבסקירה זו בווינט תוצאות הסוללה היו כה גרועות די הדאיג אותי – כמו גם העובדה שכאשר שמים מעבד חזק פי 2 במכשיר דק פי 1.66 צפוי שהסוללה לא תתפקד באותה העוצמה.

בהתחלה התוצאות היו מעט מדאיגות אז החלטתי לעשות תזמונים. נראה שאפל התכוונו למה שהם אמרו – ורוב הסקירות לא משקרות – האייפד 2 אכן שומר על חיי הסוללה של המכשיר הקודם, ואפילו משפר אותן קצת, איבדתי בערך חמישה אחוזי סוללה בכל 30-40 דקות של עבודה על המכשיר, נתון המרמז על 10-11 שעות עבודה באופן כולל. מישהו אמר קסם?
גילוי נאות - את הניסוי עשיתי עם פייסטיים סגור, סתם כי שכחתי לפתוח אותו.

הרמקול – זה אמנם עדיין לא סטריאו, אבל היה נדמה שעוצמת ואיכות הרמקול שופרו מעט. יתכן כי מדובר באשלייה בכלל המיקום החדש, אך נראה כאילו הצליל מעט יותר עמוק וחזק, וכי האייפד 2 מנגן קצת יותר טוב. עם זאת, עדיין קשה שלא להמליץ על זוג אוזניות טוב.



מסך – אפל לא אמרו כלום על מסך, והרזולוצייה עדיין טובה אך ממוצעת, לא מדובר במשהו דמוי מסך מקבוק איר או רטינה אייפונית וחבל מאוד. עם זאת נראה שהבהירות גבוהה יותר. יכול להיות שהם שיחקו עם הרגישות של סרגל הבהירות בלוח הבקרה (כך שהאמצע כעת הוא בהיר יותר, אך בהירות מלאה בשני המכשירים תהיה זהה) ובכל אופן נאלצתי להוריד מעט את הבהירות הרגילה.

לסיכום
האייפד 2 הוא שדרוג ראוי ומוצלח לאייפד 1. לא הייתי מצפה להרבה יותר (אבל גם לא לפחות) מהחברה מקופרטינו, אך חשוב וראוי לומר – האייפד 2 הוא אייפד, על כל המשתמע מכך – אל תצפו לחווית שימוש שונה, מהירה משמעותית, קלה יותר או פשוטה יותר – המכשיר הוא אותו מכשיר מנצח משנה שעברה עם כמה שיפורים, שכמעט ואף בעל אייפד 1 לא צריך.



אז האם ללכת על הישן או על החדש? תשובתי היא חד משמעית – תוסיפו כמה מאות שקלים ולכו על האייפד 2, השדרוגים שלו לא מאכזבים והם בהחלט יהוו תמורה מצוינת לכסף. עם זאת כדאי לחכות ליבוא הרשמי של איידיגיטאל או להזמין ביבוא אישי מחו"ל – שכן החנויות המקומיות מציעות, במקביל להרבה חנויות בעולם, מחיר מאוד גבוה למכשיר שמחירו דומה לדגם הקודם.

ואולי בכלל עדיף טאבלט אחר? נכון להיום, ביחס למוטורולה זום (טאבלט הדגל של מוטורולה אשר מריץ אנדרואיד 3) ובלאקברי פלייבוק (הטאבלט של RIM), האייפד 2 נותר הטאבלט המהיר ביותר, הדק ביותר, עם זמן הסוללה הארוך ביותר וכמות האפליקציות הגדולה ביותר, כמו גם הזול ביותר. כך שעל הנייר, בלי לגעת ולהתרשם מהטאבלטים המתחרים - נראה שהאייפד 2 אכן עומד בתחרות ומנצח ללא עוררין, ואפילו מאכיל בקצת אבק את מתחריו, כך שעד שאנדרואיד או פלטפורמות מקבילות יתפסו תאוצה מספיקה כדי לספק כמה אפליקציות ואולי משהו שלאייפד אין - עד אז המכשיר הטוב למשתמש ממשיך ככל הנראה להיות הלוח של אפל. והוא באמת לא רע בכלל.

נ.ב. 1 - הדגם שניתן לי היה אייפד 2 עם 64 גיגה ומודם GSM סלולארי אשר עובד בארץ, כלומר ה-iPad 2 64 GB 3G AT&T אשר נמכר בארה"ב ב-830 דולר.
נ.ב. 2 - היות ויכולות הצילום שלי לוקות בחסר (שלא לומר לא קיימות) השתמשתי בתמונות מהסקירה הזו באתר המצוין Engadget. עמכם הסליחה ועמם הקרדיט.