Saturday, March 12, 2011

סוף 2010 - סקירה וביקורת MacBook Air

סדרת האיר היא הסדרה הצעירה ביותר מבין דגמי המקינטוש שמציעה אפל, היא הוצגה לפני שנתיים בלבד וכבר הפכה לפופולארית בארה"ב בקטגוריה הקטנה אליה היא מכוונת – מנהלים ועשירים למיניהם שמעוניינים במחשב לאו דווקא חזק – אך אולטרה-אולטרה נייד. המקבוק איר הוא התשובה של אפל למחשבי הנטבוק (שנחטפים כמו לחמניות חמות), אך במקום להתחרות בהם במחיר (במחיר של מקבוק איר אחד אפשר לקנות שני נטבוקים מעולים) הם מנצחים אותם בביצועים ומראים שאפשר ליצור מחשב קטן שעובד, ועובד טוב. זאת כמובן, אם אתם רוצים לשלם סכום מכובד מאוד על מחשב שאינו חזק במיוחד. אז האם המקבוק איר שווה את זה? ואיך הוא ביחס לאוטרה ניידים אחרים, נגיד, כאלה שמריצים חלונות?

פתח דבר
בשבועות האחרונים היה לי הכבוד לקחת מקבוק איר לנסיעת מבחן, ולנסות להחליט אם באמת מדובר במכשירי עיצוב מוגבלים וחלשים או שמדובר באלטרנטיבה מוצלחת למחשבי הפיסי. אך חובת השכנוע של המק היא גדולה יותר – לא מספיק שהמק יהיה טוב כמו פיסי – הוא צריך להיות הרבה יותר טוב מהפיסי כדי להצדיק את המחיר ואת הבאז הגדול סביב המחשבים הקטנים.

הדגם ברשותי הוא בגודל 13.3 אינצ', עם כונן פלאש של 256 גיגה, כלומר על הנייר – מדובר במקבוק איר המתקדם והיקר ביותר נכון לתחילת שנת 2011, ומחירו באיידיגיטל עומד על 8,400 שקלים – מחיר מאוד לא זול, בלשון המעטה, ללפטופ.


עיצוב
המקבוק איר הוא בראש ובראשונה, וכך הוא ממותג – יצירת אומנות בכל הנוגע לעיצוב. מדובר ככל הנראה במחשב היפה ביותר שניתן לקנות בכסף. הוא כסוף, אלגנטי, קל-משקל (1.3 ק"ג) ומאוד נוח. אך מעל כל אלה – הוא דק. מה זה דק? דקיק. למעשה, אחד החברים בעבודה ראה את המחשב וטען שרימו אותי – ששלחו לי את את הקבלה. המקבוק איר דקיק, וזה מאוד מרשים. קשה להבין, אפילו לפי התמונות, עד כמה הוא דק. המחשב הזה שוקל כמו ספר בינוני ותופס מקום של חוברת בינונית, כך שאתם לא מרגישים אותו בתיק גב, וזה די מרשים ביחס למחשב עם ביצועים כפי שנתאר בהמשך.

המקלדת היא מקלדת "איים", כלומר, המקשים מופרדים זה מזה היטב ע"י משטח האלומיניום, הנוצר מיציקה אחת של אלומיניום הידועה בשם "יוניבודי" או "גוף-אחיד". פטנט זה של אפל (היוניבודי), אותו היא מרבה להזכיר בנפח גדול של חשיבות עצמית, לא מדהים, אך הוא מרשים ויזואלית – ויותר מזה, נותן תחושה שהמחשב מאוד חזק, למרות שהוא דקיק. כל חומר אחר, נדמה, היה נותן תחושת שבירות שהייתה כמעט הופכת את המחשב ללא שמיש.

משטח המגע המשמש כעכבר גם הוא לא דומה לשטח המגע של מחשבים אחרים – מדובר במשטח ענק (כן, רחב יותר מהאייפון), עשוי זכוכית, ותומך ברב-מגע בדומה למסכי המגע של האייפון או האייפד. משטח המגע הענק כמעט מייתר את הצורך לחבר עכבר חיצוני – וזה משהו שלא יכולתי לומר על אף לפטופ שיצא לי לגעת בו.

המסך בהיר וגדול, ברזולוציה המקבילה לזו שלרוב מגיעה במחשבי 15 אינצ', כך שמתקבלת התחושה שמדובר במסך מאוד איכותי וחד, מקביל מעט לתצוגת הרטינה המדהימה של האייפון. המסך עשוי גם הוא זכוכית כמובן, ומסגרתו עשויה מאותו אלומיניום חזק, ובראשו מצלמת פייסטיים דומה לזו שבאייפון 4. למעשה, טוענת אפל, היא אף דקה יותר.

העיצוב של המקבוק, בדומה לשאר העיצובים של אפל – הוא בשיטת פחות=יותר, כלומר, יש במחשב פחות יציאות ופחות חיבורים, כמו גם כמעט ואפס נורות חיווי, והרבה מהמתגים והחלקים הנעים שאנחנו רגילים אליהם ממחשבים שולחניים או ניידים פשוט לא קיימים כאן. לרובם לא תתגעגעו, אך חלקם יכולים בהחלט לעצבן.

דוגמה טובה לכך הוא עניין נורות החיווי. לקח לי כמה ימים להבין שהן חסרות. למעשה, פרט לנורית קטנה במקש הקאפס-לוק, לא קיימות נורות על המחשב הזה בכלל. לא תוכלו לדעת כשהכונן הקשיח עובד, לא אם המחשב כבוי או ישן, או מה מצב הסוללה, לא אם הוויפי או הבלוטות' דולקים. זה נשמע קצת מדאיג, אבל בפועל, בהמשך הסקירה נבין למה חלק מאלה מובנים. ההחלטה ככל הנראה שיווקית ואפשר להבין אותה, הנורות יכולות לכער את המחשב, עם זאת, מדובר בהפסד קל בתחום הפונקציונאליות. למשל, כאשר המחשב מקרטע מסיבה כזו או אחרת לא תוכלו לדעת אם הוא טוען או שמה המעבד הוא זה שעובד קשה. יהיה עליכם לפתוח את מנהל המשימות כדי לבחון את המחשב, וזה הרבה יותר ממה שצריך לעשות ברוב הלפטופים. עם זאת, רוב הנורות האחרות מסייעות, אך לא בהכרח נחוצות. לפטופים מסוימים אפילו מכילים יותר מדי פנסים ונורות ובצבעים שונים הם יכולים לעצבן ולהפריע. העיצוב הנקי של המקבוק איר ללא ספק עדיף על כל עיצוב אחר בשוק בשעת כתיבת שורה זו, ויתורונותיו עולים (בכמה וכמה דרגות) על חסרונותיו. ללא ספק, כמחשב מעוצב ומאוד קומפקטי, המקבוק איר הוא האופציה המועדפת, אם יש לכם את התקציב.

ציון: 10/10

חומרה וביצועים
מהירות מדף הנתונים של המקבוק איר קשה להתרשם, גם אם מנסים. המחשב מכיל מעבד דו-ליבתי מסדרת Core 2 Duo של אינטל, סדרה בת שנתיים לכל הפחות, במהירות 1.86 גיגה-הרטז, מהירות בינונית מינוס. הזיכרון ללא שדרוגים הוא בנפח 2 גיגה, סטנדרט די נמוך לשנת 2011. נקודת האור היחידה היא האחסון – זיכרון פלאש גדול ומאוד מהיר המוטמע היישר בלוח האם. אם מהמפרט קצת התאכזבנו, כפי שקורה לעתים במוצריה של אפל, הרי שהחוויה עצמה היא סיפור הפוך לחלוטין. גם אם ידה של אפל לא על העליונה בתחום הברזל, נראה שהיא מנצחת בגדול כאשר משתמשים במוצריה בלי לקרוא את המפרט, ואם היו שואלים אותי מה רץ במחשב בלי שהייתי יודע, הייתי מנחש שמותקן בו לכל לפחות Core i5 דו-ליבתי ו-4 גיגה של זיכרון.

מחשביה של אפל הם יחידות מחשוב מעולות אם לא למעלה מזה. מעבר לעיצוב ולסטייל של המחשב, מעבר למקלדת הנוחה ולעכבר הגאוני, ביצועי המקבוק איר פשוט מדהימים, ולא רק אותי. כל משתמש שראה את זמן התגובה וזמן ההפעלה של המחשב לא האמין שלא הערתי אותו משינה. המחשב עולה ממצב כיבוי ב-15 שניות, הוא נכנס למצב שינה באופן מידי ומתעורר מידית. זמן הכיבוי עומד על 3 שניות. ללא ספק, מדובר במחשב מבוסס מעבד רגיל (רגיל=אינטל, לא ARM) הכי מהיר שראיתי אי פעם, וזה כולל את המחשב השולחני שלי שמכיל מעבד ארבע ליבות עם היפר-ט'רדינג (אינטל Core i7), ארבע גיגה זיכרון במהירות 1600 מ”ה, כונן קשיח במהירות 7200 RPM וזיכרון מטמון של 64 מגה. למרבה ההפתעה, המקבוק – שמכיל רק 2 גיגה של זיכרון ומעבד דו-ליבתי מהדור הישן של אינטל, גורם לשולחני להיראות כמו עגלה. ככל הנראה, כל זאת תודות לזיכרון הפלאש המהיר, אותה שלפה אפל מהמארז הרגיל והניחה ישירות על לוח האם של המחשב. חוויית השימוש כולה מהירה וחלקה, למעשה, זו הסיבה שלא חיפשתי את נורת הטעינה – לא מצאתי את עצמי מחכה לשום דבר באופן בלתי סביר.

הפעלה של כל תוכנה רגילה (מייל, סאפארי, אופן אופיס, אייוורק, איילייף, וכו') מיידי לחלוטין. הפעלה ראשונית של תוכנות על חלונות במכונה וירטואלית (עליה נפרט בהמשך) לוקח 30-40 שניות, אחריהן כל פתיחה של תוכנה רגילה בחלונות גם היא הופכת מיידית. ישנן מספיק סקירות עם השוואות בנצ'מרק כאלה ואחרות למחשב, ולכן לא אטריד אותי או אתכם עם כאלה – רק אומר, כי אם יש לכם חשש לגבי המעבד והיכולות של המחשב הזה – הסירו דאגה מליבכם, מדובר במחשב מהיר, כל-כך מהיר שאתם תרגישו שאתם עובדים על מחשב על – למרות שבפועל, מדובר במעבד בן כמה שנים במהירות יחסית נמוכה.

התחממות - למקבוק איר בדור הקודם היתה בעיה של פליטת חום אשר גרמה לאפל להאט את המעבד וכך לפגוע בביצועים. במחשב הזה הבעיה לא קיימת, והמחשב כמעט ולא מתחמם בכלל. למעשה, רק כאשר ביצעתי התקנות של כמה תוכנות כבדות וגדולות, כגון אופיס ו-Xcode במקביל, או התקנה של סטארקראפט 2 – רק אז יכולתי להרגיש את הצד העבה, האחורי של תחתית המחשב עולה לטמפרטורה מעט חמה – אבל שוב, לא מדובר בהתחממות שתמנע מכם להניח את המחשב על הברכיים. לרוב, בסיס המחשב פושר, המסך קר וצונן, והתחושה היא שמדובר במכונה סולידית כמו האייפון או האייפד – שאינה מתחממת לרמות של לפטופ. אחת הסיבות היא כמובן היעדר חלקים נעים כגון כונן אופטי וכונן קשיח.

סוללה - דבר נוסף ראוי לציון הוא זמן הסוללה. המקבוק איר מגיע עם מאיץ גראפי לא רע (GeForce 320M). כאשר עובדים עם אפליקציות אינטנסיביות המאיץ נכנס לשימוש כבד ואיתו המאוורר והחום, אך כל עוד קוראים מיילים וגולשים באינטרנט, המאיץ עובד אך באופן שקט. זאת, וכמובן טוויקים שרק חברה המפתחת תוכנה עבור חומרה ספיציפית יכולה לעשות, הופכות את חיי הסוללה למשהו חסר מעצורים. למעשה, עבור מחשב בגודל כזה וגם יכולות ומהירות כאלה, מדובר במהירות לא פחות ממדהימה – 7 שעות עבודה. בפועל, עם תאורה רגילה ואינטרנט דולק, בגלישה פשוטה וללא התקנות או משחקים כבדים, ניתן לסחוט מהמקבוק איר בערך 7 שעות (כן, כן, ממש כמו שמכריזה אפל), אך עבורי התאורה הגבוהה הייתה חזקה ומעייפת מדי, בתאורה בה אני משתמש (מעט מתחת לחצי) המחשב מספק, עם חיבור וויפי, הרבה אופן-אופיס, קצת גלישה, עדכוני תוכנה, סקייפ, מייל ומוסיקה בערך 8 שעות עבודה, וזה מאוד מרשים ובהחלט מושלם למחשב עם מסך של 13 אינצ' בגודל ובמהירות של המחשב הזה. כמובן שבעת התקנות כבדות, משחקים עתירי גראפיקה וטעינות זיכרון צפופות, זמן הסוללה ירד לאזור ה-3-4 שעות - עדיין, זמן סוללה מעולה.


למעשה, מחשבים סופר ניידים תמיד היו בין הפטיש לסדן – או שהיה מדובר בנטבוקים חלשים וזולים עם מעבד חלש מאוד, או במחשבים חזקים מאוד ויקרים עם סוללה חלשה מאוד. המקבוק איר הוא מחשב יקר (לא מאוד ביחס לאולטרה ניידים של לנובו למשל, שעולים 9-12 אלף בארץ), עם ביצועים בינוניים שבפועל מרשימים מאוד, ועם זמן סוללה עצום. למעשה, התחושה במחשב זה היא שבדומה לאייפד, אפשר לעבוד ולעבוד עליו, ימים שלמים, בלי לגמור את הסוללה. למעשה השבוע עבדתי עליו לא מעט, בלי שום חיבור לחשמל – ואחרי בערך שעה כל יום השבוע ועוד שעתיים היום, הסוללה נמצאת כרגע על 28 אחוזי סוללה וטוענת כי אפשר לעבוד עוד שעתיים. זה די מרשים, כי הנטבוק הקודם שלי היה נטען עד הסוף ונותן את אותה ההכרזה.

יציאות – נקודת התורפה הגדולה ביותר של המקבוק איר היא היציאות. למחשב הזה פשוט אין כאלה – הוא יחסית נקי מבחינת עיצוב, והגודל הזעיר מונע ממנו להינות מחיבורים שכולנו למדנו להתרגל אליהם. למשל, למחשב אין יציאת רשת כלל וכלל. רוצים לחבר אותו לרשת? תאלצו לרכוש מתאם USB לכרטיס רשת של אפל – לא זול ולא אלגנטי, ובערך חצי מהמהירות של כרטיס רשת מהיר (במהירות גיגה-ביט). ומה אם חפצה נפשיכם לתת הרצאה עם המקרן בעבודה? או, אז כאן יש יציאה – אלא שהיא אינה VGA, גם לא HDMI, ולא DVI, לא ולא. זו יציאת Mini DisplayPort הידועה של אפל – וזו ללא ספק אינה סטנדרט היום. מתאם, לכל אחד משלושת הפורמטים לעיל יעלה לכם לא פחות מ-189 שקלים בישראל. בהחלט מרגיז, שלא לומר שוב – לא אלגנטי, כי בסופו של יום, גם אם כבר השלמתם אם זה שאתם צריכים לשלם על מה שאנשים אחרים מקבלים חינם עם המחשב שלהם – אז תהיו צריכים לזכור לקחת אתכם את המתאמים לכל מקום עם המחשב, וזה לא סימפטי. גם יציאת FireWire לא תמצאו על המקבוק איר, שלא לדבר על S-Video או שקע מיקרופון. אז מה בכל זאת מעטר את צידיו של המחשב הקטנטן? ובכן, מצד שמאל תזכו לראות מיקרופון מובנה לא קטן, כך שאיכות השיחה התוכנות שונות מוצלחת מאוד (בראש המסך קיימת אותה מצלמה כמו באייפון, וכמה שהיא קטנה ככה היא איכותית, לפחות לשיחות וידאו), יציאת USB אחת, ולידה חיבור MagSafe הלא הוא חיבור החשמל של מחשבי המק. חיבור החשמל, עליו ראוי להגיד משהו – הוא לא פחות מגאוני. מי שיש לו מקבוק כבר מכיר את הסיפור – מדובר בחיבור רדוד וקטן אליו מתחבר כבל חשמל באמצעות מגנט, כך שאם אתם מועדים על הכבל, הכבל ניתק והמחשב לא ניטח בכאב על הרצפה. נורית הטעינה נמצאת על הכבל עצמו (בצמוד לחיבור) וזוהרת בכתום כל עוד המחשב נטען ובירוק כאשר הוא טעון לחלוטין. עוד דבר קצת מציק הוא שלכל סוג של מקבוק של חיבור במתח אחר, לכן לא תוכלו לחבר את המטען של המקבוק איר לפרו (או שתוכלו ותקבלו זמן טעינה ארוך יותר) ולהיפך (את זה באמת לא הייתי מנסה). בצד ימין תפגשו בחריץ לכרטיס SD, עוד יציאת USB ויציאת המסך האפלית.

חשוב לומר כי כל מה שנכתב כאן לגבי החומרה נכון אך ורק לגבי הדגם שברשותי – ולא זה שבגודל 11 אינצ'.

דבר נוסף ראוי לציון הוא הכונן הקשיח, או למעשה הזיכרון. על הגודל של המחשב והמהירות המבריקה של הכונן משלמים וביוקר, ואני לא מדבר על המחיר המופקע גם כך. כונני SSD יקרים מיסודם, ואת זה ניתן לראות בכל אתר המוכר רכיבי מחשב. לרוב רוכשים כוננים זעירים כאלה (עד 100 גיגה) כדי לאחסן עליהם רק את מערכת ההפעלה כדי שזו תעלה במהרה. המקבוק איר מכיל רק זכרון פלאש שכזה – ולכן הזכרון מייקר את המחשב מאוד, וגם הוא מוגבל. כלומר, הדגם המתקדם ביותר שאפל מוכרת מגיע עם 256 גיגה של זיכרון – הרבה פחות ממחשב במחיר דומה, שיכיל 500 עד 640 גיגה, בכונן רגיל, איטי ונע. תמיד ניתן לקנות כונן חיצוני, אבל שוב, מדובר בהוצאה נוספת ובפתרון לא אלגנטי. אבל, ממבט שני, למכשיר ששוקל כמו אייפד וחצי ועם סוללה דומה, 256 גיגה זה המון – תחשבו על זיכרון שכזה באייפון שלכם.

בסופו של יום, המקבוק איר הוא סוג של מחשב אולטרה נייד המוותר על יכולות תמורת ניידות, משקל זעיר ועיצוב. למה סוג של? כי בסופו של יום, חוויית השימוש בו לא מתפשרת והוא מהיר יותר מרוב המחשבים הניידים הגדולים והכבדים ממנו, גם כאשר יושב בקרבם כונן SSD, וזאת כמובן תודות למיזוג הזכרון על לוח האם ושינויי התוכנה שעשתה אפל במערכת ההפעלה. החסרון הגדול בו הוא העובדה שמדובר בסוג של מכונת יוקרה שכל חלק בה, ממיר, כבל או כונן, עולים פי 2 מכמה שהיינו מוכנים לשלם – וזה נכון לגבי כל מק, אלא שכאן מדובר במחשב עם פחות יציאות, פחות עוצמה, ופחות זכרון אחסון. כאן אתם עלולים למצוא את עצמכם צריכים את אותם מוצרים משלימים שבשקט ייקרו את החבילה ב-1000 שקלים.
ציון: 9/10 (ואם אתם שואלים איך אפשר לציין כל-כך הרבה מגרעות ולתת ציון כזה, ובכן, נסו לעבוד עם המחשב יום אחד, ונראה אם תבינו).

העכבר – משטח הטראקפד (עכבר המגע) נפוץ מאוד בלפטופים היום. עם זאת, המקבוק איר הוא המחשב הראשון בו לא הרגשתי צורך לחבר עכבר חיצוני כדי להינות מהמחשב. הסיבה היא כפולה: ראשית, משטח המגע במקבוק איר הוא ענק, גדול פי 1.5-2 מכל משטח אחר, עובדה שהופכת אותו לנוח מאוד לתפעול. הוא גם עשוי זכוכית ומרגיש מאוד איכותי, מה שמאפשר לעבוד איתו זמן רב בלי להזיע, ובלי לעייף את האצבעות, כמו למשל בנטבוקים החדשים של אייסר – בהם מדובר במשטח גומי מחוספס ומרגיז. סיבה שניה לכך היא כמובן התמיכה המוצלחת של משטח העכבר ברב-מגע, בדומה לאייפון או לאייפד. עם העכבר החדש תוכלו להגדיל תמונות וטקסטים באמצעות צביטה כמו באייפון, לסובב תמונות באמצעות סיבוב האצבעות, ועוד. דוגמה מעולה לשימוש מוצלח ברב מגע הוא עניין הגרירה. לרוב, בלפטופים אחרים, ישנו איזור (לרוב צד ימין) במשטח המגע שגרירת אצבע עליו גוללת את המסמך למטה או למעלה. ניתן לאפשר כזו תמיכה גם לתחתית המשטח כדי לגלול ימינה ושמאלה. זה פתרון די מכוער, כי הוא מקטין את משטח המגע, כך שעבור הלנובו שלי לשעבר, היה עלי לבטל את האפשרות כי תמיד מצאתי את עצמי לוחץ על האיזור בטעות. יותר מכך, בלפטופים אחרים לרוב הגלילה היא אחידה – מרחק מסוים על משטח המגע = מספר שורות שגללתם בדף. זה מאוד מרגיז, כי עבור מרחקים קטנים כל צעד עלול להיות גדול מדי, ועבור מרחקים גדולים תוכלו למצוא את עצמכם גוררים המון פעמים.
במקבוק, הגרירה נעשית מכל מקום במשטח באמצעות שתי אצבעות, ומהירותה יחסית למהירות שתפעילו על המשטח, בדומה לגלילה הקינטית באייפון או באייפד.
בנוסף לגרירה, הזזה של שלוש אצבעות ימינה או שמאלה תביא להעברת דף קדימה או אחורה בהתאמה, במיוחד בדפדפן, הזזה של ארבע אצבעות ימינה ושמאלה תקפוץ בין ישומים, הזזתם למעלה או למטה תפתח ממשקים נוחים לניהול היישומים ועוד ועוד. לצד העכבר אין כפתורים, אלא העכבר כולו הוא כפתור לחיץ, ולחיצה עליו עם זוג אצבעות במקום עם אצבע אחת שקול ללחיצה על כפתור ימני בעכבר רגיל. אחרי עבודה של כמה שעות עם הטראקפד של אפל לא תוכלו לחזור לעבוד על עכבר לפטופ רגיל, ואם כן, די תסבלו ממנו. אפל עשתה כאן עבודת קודש, והפכה את הטראקפד לכלי הזנה מועדף, במקום לעכבר מינימאלי מאוס.
ציון: 10/10.

תוכנה ומערכת הפעלה
היות ונפלו לידי שני מחשבי מקינטוש לסקירה, וסקירת מערכת ההפעלה, Mac OS X Snow Leopard, רלוונטית לשניהם וכמובן לשאר מחשבי המק בשוק כרגע – תוכלו למצוא סקירה רחבה יחסית של התוכנה של אפל ממש כאן.

החלונות הגבוהים
אחד החסרונות העיקריים של מחשבי המקינטוש נעוץ בעובדה הכואבת שכולם, אבל כולם, משתמשים ב-PC ולרוב בחלונות. כך לא תוכלו להגיש בקלות עבודה לאוניברסיטה, לכתוב מסמך ללקוחות, או בכלל, לדבר עם שאר העולם. היות וכפי שכתוב בתחילת מסמך מייגע זה, מקינטושים מזמן הפכו להיות מחשבי PC לכל דבר – אין שום בעיה להריץ חלונות על המק שלכם, ולמעשה, יש לכם שתי אפשרויות בכל הנוגע לשילוב מערכת הפעלה שניה לצד Mac OS X (אתאר את התהליך לחלונות, אם כי הוא נכון באותה מידה גם ללינוקס או למערכות הפעלה אחרות):
1. דואל-בוט – אפשרות זו תציע לכם להפעיל את חלונות או את מק כאשר המחשב שלכם עולה. תוכלו לבחור ולעבוד על חלונות, וכאשר תפעילו מחדש את המחשב תוכלו לעבור למק ולהיפך. תהליך זה דורש מכם לחלק את הכונן לשני חלקים – אחד למק והאחר לחלונות.
2. מכונה וירטואלית – במחיר של חלק מהזיכרון, המעבד והמהירות של המק, תוכלו להתקין עליו מכונה וירטואלית המריצה חלונות, מכונה שכזו תאפשר לכם להריץ תוכנות של חלונות מתוך המק בלי להפעיל מחדש ובלי לדאוג לאחסון מפוצל, אך שוב, כאשר תפעילו את החלונות על המק, המחשב שלכם ככל הנראה יעבוד לאט יותר, זמן הסוללה יתקצר, ובאופן כללי – המחשב יתפקד פחות טוב. כיבוי החלונות יחזיר את המק שלכם למצב הרגיל ומהיר שלו.

הפתרון המועדף עלי לרוב הוא דואל-בוט, היות ומכונה וירטואלית נוהגת להציג "ארגז חול" ובתוכו מערכת ההפעלה, ובכך כל חוויית השימוש פגומה מהיסוד. עם זאת, היום קיימות מנועי וירטואליזציה מוצלחים יותר – דוגמה אחת להם היא Parallels Desktop, תוכנת וירטואליזציה חכמה שעולה 80 דולר. לאחר התקנת חלונות ניתן להכניס "דיסק וירטואלי" של תוכנות לחלונות, ולהתקין עליה אוסף עזרים. אחרי התקנת העזרים תוכלו להשתמש בחלונות תוך שימוש ב-Coherence Mode, הרי שאז תקבלו את תפריט ההתחל שלכם גם במק, וכל תוכנה שתפעילו מתפריט החלונות יעלה כאילו היה מדובר בתוכנת חלונות לכל דבר. זה בהחלט מוצלח, אך יש לזכור את המחיר הלא נמוך של תוכנת הוירטואליזציה.

השימוש הוא מאוד פשוט: המק עולה (במהירות, ללא חלונות) ואתם עובדים עליו כרגיל. קרה שרציתם להעלות תוכנה של חלונות? פשוט תבחרו אותה מהתפריט וחלונות תעלה, אחריה תעלה התוכנה שביקשתם וכל זה בלי שיציקו לכם מסכי הטעינה של חלונות עצמה. כעת חלונות רצה ברקע, כל תוכנת חלונות שתפעילו מעכשיו תעלה מאוד מהר. תוכלו לגשת באופן ישיר לתפריט ההתחלה של חלונות ולהריץ תוכנות, וכאשר תכבו את חלונות דרך תפריט ההתחל, המק שלכם יחזור להיות אותו מק מהיר.

למען האמת, לא הבחנתי בהבדל מהירויות אמיתי כאשר חלונות רצה ברגע או לא, אך ברור כי היא אוכלת נתח מהזיכרון, ויותר מזה, גורעת מזמן הסוללה.

כאשר תעבדו רק על חלונות, (בדואל בוט), יש לזכור כי המערכת לא הותאמה לחומרה כמו מקינטוש, ולכן זמן הסוללה יהיה קצר יותר, המחשב ככל הנראה יתחמם יותר, ויהפוך להיות משהו פחות אלגנטי ויותר דומה ללפטופ PC מהשורה.

ציון: 10/10

ביחס לתחרות
מזה שלוש וחצי שנים הלפטופ הפרטי שלי הוא מחשב ט'ינקפד מבית IBM, המקבילה בעולם הפיסי לאיר של אפל – מחשב אולטרה נייד, יחסית חזק ומאוד יקר, למעשה, את הט'ינקפד ההוא, בתקופה שניתן לי – עלה בארץ 11.5 אלף שקלים, לא עניין של מה בכך. אותו מחשב, ד"א, בן שלוש שנים, מריץ Core 2 Duo במהירות 1.6 מ"ה וזיכרון של 2 גיגה, רק קצת פחות מהמפרט של המק החדש והנוצץ. עם זאת, אי אפשר (אפילו לא אם מנסים) להשוות את חוויית השימוש בשני המחשבים. הפיסי איטי הרבה יותר, מקרטע פה ושם, העכבר שלו (אותה בליטת גומי במקלדת) פחות נוחה ממשטח, שלא לומר מהמשטח המושלם של אפל. הסוללה שלו, בימים שעוד הייתה חדשה ונוצצת, עמד על כ-3 שעות בפועל, הרבה פחות מהמק. עם זאת, הט'ינקפד מתחמם בערך באותה מידה, ומהדרות אותו שלוש יציאות USB, יציאת FireWire, יציאת VGA, מיקרופון ואוזניות, והזרוע עוד נטויה. ליבמ ההוא, יש לומר, אין מצלמה מובנית, אך יש לזכור שמדובר במחשב עסקים מעט עתיק.

מה שכן צריך לציין, זה שתמורת כל היציאות האדירות על הט'ינקפד, משלמים במחשב בעיצוב של בלוק שחור ומשעמם, אך יותר מזה – גדול וכבד מהמחשב של אפל שמרגיש כמו קלסר דפים ליד בלוק אבן. אז נכון, יגידו צדקני ה-PC כי המק הוא כולו רוח וצלצולים באריזה יפה, והיבמ הוא מכונה פונקציונאלית אמיתית ושימושית – ואולי יהיה איתם קצת צדק. עם זאת, תשאלו אותי בכל יום איזה מחשב אני מעדיף – התשובה, אישית ככל שתהיה – היא מקינטוש, הוא פשוט נוח יותר, לנשיאה, להפעלה, מהיר יותר, כיפי יותר, ובראש ובראשונה חלק – חלק וקל לתפעול. ככה מחשב צריך להיות, ואם היו משכילות יצרניות המחשבים להשקיע קצת בלינוקס מותאם למחשבן, גם אם זה מעלה את המחיר, היינו רואים תחרות פתוחה ומוצלחת לאפל. אני לא רואה כזאת באופק בשלב זה, והמשפט הבא, שיכול להצית לא פחות מניצוצות בפורומים מסוימים, נמצא די נכון עבורי, על כל סלידתי לו בעבר: Once you go Mac, you never go back.

לסיכום
ברור לי שהיריעה קצרה מלכסות את המחשב הזה במלואו, שכן מדובר בעולם שונה מהותית מעולם מחשבי ה-PC על כל יתרונותיהם ומגרעותיהם. ברור לי גם שמדובר בסקירה מאוד רדודה וחלקית, שכן אני מודה שאני חדש וככל הנראה גם די ירוק בעולם המק. אחרי הרבה ניסיון בחלונות ולינוקס, נראה שמק היא השילוב המוצלח ביותר בין השניים, ושזו מערכת ההפעלה המושלמת עבורי.

אם בתחום התוכנה אפל מעט בסכנה – מערכת ההפעלה שלה אמנם מצוינת, אך חלונות 7 אינה רחוקה מאחוריה, הרי שבחומרה מק היא סיפור אחר, על מפרט פחות ממרשים היא מריצה מחשב שמרגיש כמו משהו עתידני ומבריק. גם בתחום מערכת ההפעלה, נראה שמערכת ההפעלה Mac OS X Lion תתפוס יתרון על חלונות, היות והיא משלבת את הכוח בממשק מהאייפד במחשבים האישיים, משהו שראוי שמישהו יעשה כבר הרבה מאוד זמן.

מסיבוב קטן באתרי הקניות המובילים ניתן לראות שאפל יכולה להיות רגועה, היות ובשלב הזה מחשבים אולטרה-חזקים כמו המקבוק פרו, אמנם עולים בערך חצי ממחירו אך מגיעים עם מסכים חלשים יותר, לרוב סוללה של 2-3 שעות עבודה, מה שבפועל מתרגם ל-1-2 שעות, שזה כלום. מקבוק פרו מקביל מגיע ל-9 שעות סוללה וזה בהחלט משהו שמשנה, גם אם התוכנה לא מהווה הבדל של שמיים וארץ כפי שהוותה בעבר.

המקבוק איר הוא מחשב מדהים, היות והוא משלב שני דברים שקשה למצוא היום יחד במחשבים אולטרה ניידים: ביצועים וסוללה. המחשב מהיר מאוד, לא מתחמם, רץ שעות על שעות, וכמובן דק ונייד כראוי לז'אנר. עם זאת, תג המחיר שלו גבוה מהותית מהמחשבים המתקדמים ביותר שתמצאו, והוא עומד על 8400 שקלים בחנויות איידיגיטל נכון להיום. יש לזכור, עם זאת, שמחשבים אולטרה ניידים עם זמן סוללה דומה ומעבד חזק יותר אך ללא כונן פלאש, של לנובו למשל, עולים 9-12 אלף שקלים, כך שאפל לא יושבת לבד גבוה על העץ.

מחשבי מק, באופן כללי, אינם מחשבים לישראלים, והישראלים אינם אוהבים אותם. ישראלים אוהבים זול, מומלץ חינם, אוהבים קומבינות, ואוהבים שמפנקים אותם בים מתנות וציוד. מחשבי מקינטוש נועדו לאנשים ש-:
1. יכולים, מוכנים, ורוצים לשלם הרבה על מוצר טוב.
2. אוהבים סטייל – כן, גם אותי זה מעצבן, אבל מעבר לטכנולוגיה, אפל זה סטייל, ולמרות שהייתי מעדיף לוותר על זה – זה חלק אינטגראלי מהמוצר.


עבור הישראלי הממוצע, כל קונה של מק הוא פראיר – ואפשר לקבל את זה, הרי למה לשלם 12 אלף על מחשב שבסוף תגלשו בו באינטרנט ותעבדו על אופיס כשאפשר לשלם 1500 על נטבוק שתוכלו לעשות עליהם את אותם דברים? ובכן, ככל הנראה האמת היא בפרטים הקטנים, כמו מהירות ריצה, איכות מסך, איכות רמקולים, זמן סוללה ועוד – השאלה היא לא רק מה אתם עושים עם המחשב, אלא גם איך אתם עושים את זה. מחשבי מקינטוש הם בסופו של דבר מחשבים, אך גם למבורגיני הוא בסופו של דבר אוטו, ועובדה שיש לו שוק. השאלה למה לקנות משהו יקר כאפשר בזול, מקבילה לשאלה ללמה לקנות טלוויזיה? הרי אנחנו לא צריכים טלוויזיה. ואם לקנות טלוויזיה, אז למה יותר מ-14 אינצ'? הרי מספיק 14 אינצ' כדי לראות חדשות או איזה סרט טוב. ובכל זאת, יש שוק מרשים לטלוויזיות ענק ומכוניות יוקרה, כנראה כי אנשים לא קונים רק את מה שהם צריכים, אלא גם את מה שהם רוצים.
אז אם ניידות וזמן סוללה חשובים לכם יותר מכוח עיבוד טהור ומעבד גראפי שמן, ואם יש לכם נכונות להשקיע כמה אלפי שקלים טובים במחשב מעולה, קטגוריית הפרימיום מחכה לכם, ובתוכה המקבוק איר.

מבחינתי, הדרך הכי כנה לסיים סקירה היא לנסות להבין עד כמה יהיה לי עצוב להחזיר את המוצר בתום הסקירה. את המקבוק איר קניתי, פשוט כי לא יכולתי להחזיר.

ציון סופי: 9/10.