Thursday, February 17, 2011

מבוא למקינטוש


בעקבות המעבר הנייד מאנדרואיד לאייפון, אותו אני מחשיב די מוצלח לאור הפוסטים הקודמים, תהיתי ברצינות עד כמה אהיה מרוצה לו אחליף את כל סביבת העבודה שלי במוצריה של אפל, שעל אף מגבלותיהם, נראים מאוד מעניינים ויתכן שאף מוצלחים ביחס למוצרים המתחרים. תהיתי ברצינות כה רבה שהחלטתי לנסות לראות איך זה לעבוד עם מקינטוש, ולצורך העניין קיבלתי לסקירה שני מחשבי מקבוק – המקבוק איר והמקבוק פרו, הלא הם המחשבים האולטרה-ניידים והאולטרה חזקים של אפל, בהתאמה.

הסקירה על שני המחשבים תתפרסם כאן בעתיד הלא רחוק, אך כעת בעוד אני כותב את הראשונה, הבנתי שהיא הולכת ומתנפחת בגלל דברים שכלל וכלל לא קשורים למחשב עצמו, מצאתי שיש המון דברים שמשתמש PC מהשורה פשוט לא יודע לגבי מחשבי מקינטוש, מפרישת השוק של אפל, דרך ההבדלים הגדולים והקטנים במערכת ההפעלה (בהשוואה, למשל, לחלונות 7 או ללינוקס אובונטו) ועד התוכנה וחבילות האפליקציות של אפל המסופקות עם המחשב או ניתנות לרכישה בנפרד. אז בתור הקדמה לסקירות המק הבאות וכשירות לציבור המשתמשים הרגילים יותר או פחות החושבים לעבור את הגדר לעולם המקינטוש, זוהי סקירת מק כללית המעודכנת לראשית 2011. לא מדובר במשהו מקיף מאוד כמובן, אך אנסה לכסות כאן כמה נושאים עליהם נשאלתי מאז שעשיתי את המעבר.

בשבועות הקרובים, כפי שהובטח, אפרסם שתי סקירות שיתבססו על זו – אחת של המקבוק פרו החזק, ואחרת של המקבוק איר הדק והקל.




הקדמה: קצת על מקינטוש
מחשבי מקינטוש נחשבו בארץ מאז ומתמיד למחשבים טובים, איכותיים, אך מעל הכל – מאוד יקרים. בתחילת שנות ה-90 היה מק שם נרדף לתוכנות גרפיקה מקצועיות ויכולות עריכת וידאו מתקדמות, אך בהמשך הלכו המחשבים ונעשו יותר כלליים, עד שבסופו של דבר התחילה חברת אפל להשתמש במעבדים של אינטל ממש כמו במחשבי PC מהשורה. כך התאחדו למעשה הקטגוריות, ואין הבדל ממשי של חומרה בין מחשבי ה-PC הנפוצים לבין מחשבי מקינטוש.

מחשבי מקינטוש נותרו יקרים משמעותית בארץ ממחשבי פיסי, והלכו ונעשו נישה קטנטנה כאשר גם המשתמשים הגראפיים נטשו אותם לטובת תוכנות גראפיות שכבר רצות בחלונות. מק איבדה את הרלוונטיות שלה (לפחות באופן חלקי) כלפי שוק המשתמשים המקצועי. עם זאת, החברה עדיין פונה לשוק הפרטי, ומוצריה ידועים כמוצרי יוקרה – נראים טוב, מעוצבים היטב, ועולים הרבה (מאוד) כסף. יוסיפו ויאמרו, מביני העניין, כי לרוב מחשביה של אפל גם פחות חזקים וכוללים פחות יציאות ואפשרויות ממחשבי הפיסי הרגילים, ועל כן מדובר בסוג של מוצר אופנה. חובבי המק, מנגד, טוענים כי המחשבים של אפל מהירים יותר, חזקים יותר, ומספקים חוויה טובה מכל PC, למרות שהחומרה אינה תמיד על העליונה.

בפרישת השוק של אפל ניתן למצוא שישה סוגים של מחשבי מקינטוש לפלחי אוכלוסיה שונים:
  • הראשון והזול מכולם הוא המק-מיני, מחשב קטנטן בגודל שלא עולה על קונסולת משחק. הוא זול יחסית (3,600 שקלים) ולא מגיע עם ציוד נוסף. תאלצו לחבר אותו למסך, מקלדת ועכבר כדי לעשות בו שימוש. לרוב יש בו מעבד דו-ליבתי סביר והוא נחשב מכשיר כניסה שמטרתו לספק למקיסט החובב את המק הראשון שלו. מדובר, למעשה, בסוג של אפל-נט-טופ, כלומר נטבוק שאינו בוק, אלא דסקטופ, קצת כמו מחשבי המדיה הזולים המגיעים לשוק לאחרונה, ומחשב יחסית חלש (אם כי לא חלש) למשתמש המקצועי. כמובן שמדובר במחשב טוב מנטבוק מבחינת חומרה, ומחירו כפול מזה של נטבוק ממוצע.
  • בהמשך קיים האיימק, מחשב שולחני גדול ויקר המגיע עטוף כולו בתוך מסך איכותי, ולו מקלדת ועכבר אלחוטיים. האיימק קיים בהגדרות שונות וגדלים שונים, והוא הפתרון המומלץ של אפל למחשב שולחני ביתי או משרדי. מחיר האיימק נע מ-8,000 ועד בערך 13,000 שקלים.
  • המחשב השולחני הנוסף של אפל הוא המק-פרו, מחשב חזק מאוד שניתן להתאים אישית, שוב, ללא מקלדת או מסך. מחשב כזה מתחיל מ-14,000 שקלים ועד אינסוף, או בערך 80,000 שקלים. יאמר לזכותו שהמק-פרו אינו מכוון לשוק הפרטי בניגוד לאחיו הקטנים.
  • בכל הנוגע ללפטופים, אפל מציעה שלושה מחשבים. הפשוט מביניהם הוא המקבוק – מחשב לבן ומעוצב, לא חזק באופן מיוחד וללא סממנים יוצאי דופן. מחירו של המחשב הזה 6,000 שקלים.
  • המקביל המקצועי למקבוק הלבן הוא המקבוק-פרו, מחשב חזק ומקצועי ואינו גדול וכבד מדי, ויכול להכיל מעבדי ארבע-ליבות, 8 גיגה של זכרון ועוד מאפיינים מתקדמים בהתאמה אישית. הפרו נע בין 8,000 ל-14,000 שקלים והוא נפוץ בשוק הפרטי לא הרבה פחות מהמקבוק הלבן.
  • לפני שנתיים הכריזה אפל על המקבוק איר הראשון – מחשב שהאלמנט העיקרי בו הוא עיצוב. גודל זעיר ומשקל נמוך היו בראש סדר העדיפויות ועלו, מן הסתם, במפרט ויכולות. המקבוק איר הראשון היה יקר מאוד, היו לו בעיות התחממות, וביצועים בינוניים. הדור החדש של המקבוק איר מנסה לפתור את הבעיות האלה, בתג מחיר פחות דמיוני (6,000-8,400 שקלים) ובאוסף שיקולי עיצוב חדשים, בראשם עיצוב המחשב מסביב לטכנולוגיית אחסון הפלאש, בדומה לאייפון ולאייפד.
מערכת הפעלה
זה ככל הנראה הזמן להודות שהמקים עמם אני עובד כעת מהווים את המגע הראשון שלי עם מקינטוש. עבדתי בעבר הן עם חלונות והן עם לינוקס על כמה מהפצותיה השונות, אך זו הפעם הראשונה שיש ברשותי מחשב מקינטוש מודרני ושגילי מאפשר לי לבחון את יכולותיו.

בעבר, הייתה Mac OS X, או בקיצור X, מאוד אקסלוסיבית בקלות השימוש ובאינטואיטיביות. היתרון הזה הלך והצטמצם עם הגעת מערכות חלונות מודרניות, מ-XP ועד 7. עם זאת, למק עדיין יש קסם מאוד גדול. לחובבי הלינוקס מדובר בסוג של לינוקס מתחת למנוע עם מכסה מנוע מאוד מפואר ונוח. הרוב, לפי דעתי, מחובבי הפתיחות של לינוקס, לא ירגישו בבית על המערכת האפלית. עם זאת, משתמשי חלונות ומשתמשים "קלים" בלינוקס יוכלו למצוא את עצמם עוברים ל-X בלי לחשוב פעמיים. הממשק של חלונות די דומה היום לממשק של המקינטוש, ולהתמצא בו לא יהיה קשה.


בכל זאת, לכל אלה שלא מכירים, נתאר בכמה מילים את המערכת: המסך הראשי מורכב משלושה חלקים עיקריים:
  • שולחן העבודה – ממש כמו בחלונות, תמונת רקע עליה ניתן להניח אייקונים של תוכנות ושאר קיצורי דרך שימושיים.
  • העוגן (Dock) – בתרגום חופשי, מדובר בשורת המשימות של חלונות, אם כי האזור הזה מתפקד קצת אחרת:
  • ישנם אייקונים קבועים בשורת המשימות: אלו הן תוכנות שקבעתם שישארו שם. במידה ותוכנה שכזו פועלת, מתחת לאייקון שלה תופיע נורית תכלת קטנה, בדומה למסגרת סביב התוכנות בשורת המשימות של חלונות 7.
  • ישנן תוכנות שאינן באוסף האייקונים שלכם, והן יופיעו רק כאשר הן פועלות עם נורה דולקת תחתם תמיד. כשזו תכבה, האייקון יעלם משורת העוגן.
  • אחרי האייקונים של האפליקציות ישנו חוצץ אפרפר, ואחריו אייקונים של תיקיות, התיקיות יפתחו בסידורים שונים בהתאם לכמות הקבצים שבהם או בהגדרה מראש: מניפה, טבלה או רשימה. בקצה שטח זה תמצאו את פח האשפה, הלא הוא סל המחזור של חלונות. תיקיות ברירת המחדל באזור זה הן: כל האפליקציות, מסמכים, והורדות. אם תתקינו תוכנת הדמיה כמו פרללס (תתואר בהמשך) אזור זה יכיל גם תיקייה של תוכנות חלונות שמותקנות על המחשב.
  • בין הפח לבין התיקיות יופיעו חלונות שמזערתם. אלה יופיעו בתמונות המסך בעת מזעורה בשורת המשימות עצמה.
  • התפריט העליון – בניגוד חלונות, שם לכל תוכנה יש שורת תפריט משלה, במק ישנה שורת תפריטים אחת בודדה, שמשתנה בהתאם לתוכנית הרצה. התפריט הנושא את שם התוכנה מכיל אוסף נבחר של אפשרויות בה, ואפשרויות של מערכת ההפעלה עצמה, כמו למשל החזרה והסתרה של חלונות אחרים, גישה לאיזור קיצורי הדרך ועוד. זה בהחלט נוח וחוסך מקום כאשר הרבה חלונות רצים, אך לא שונה באופן מהותי ממה שחלונות מציעה.
  • אזור האייקונים הפעילים כמו ה-System Tray בחלונות וגם בלינוקס, גם כאן תוכלו למצוא מול התפריטים הגלובאליים אוסף של אייקונים זעירים של תוכנות רצות כמו סקייפ, חיבור הרשת האלחוטי, הווליום וכו'. יש לציין כי קיים דמיון רב בין שורת התפריטים כאן לבין זו שהועתקה מכאן לסביבת Gnome הלינוקסאית.

בנוסף ליכולות המוכרות והבסיסיות של המערכת, היא מגיעה עם אוסף מאוד נחמד של תוכנות מובנות. בעבר, תוכנות כאלה היו מאוד חסרות בחלונות, אך ויסטה ו-7 שיפרו פלאים את המצב. בלינוקס גם תמצאו מקבילה חינמית בערך לכל דבר שתרצו, עם זאת, לרוב תאלצו להיאבק בלינוקס כדי לגרום לתוכנה לפעול, או שתגלו שמדובר בתוכנה באיכות בינונית ומטה. ה-X מגיעה עם אוסף לא עצום, אך מרהיב ואיכותי של תוכנות לכל משתמש כללי, וביניהם:
  • קליינט מייל העונה על השם המקורי "מייל" – חלופה מוצלחת לקליינטי מייל אחרים, ובניגוד ליישום המייל של חלונות, שכמעט צועק "תתקינו אאוטלוק" – אפליקציית המייל בהחלט מספיקה. הרבה פחות מסורבלת וכבדה מהגרסאות האחרונות של ט'אנדרבירד, לצורך העניין. קליינט המייל הוא גם קליינט RSS שעושה רושם מצוין, אם כי אין בו יותר מדי אפשרויות ומשחק. ואפל, בדרכה המתנשאת, מוסיפה אוטומאטית את עצמה לרשימה ה-Feeds עליהם אתם עוקבים. העוקץ: אין יישור לימין, או לפחות לא כזה שאני מצאתי (עדכון: יש יישור לימין, אך טרם מצאתיו - תיקון בדרך).
  • הדפדפן הוא – כמובן – דפדפן הבית של אפל – סאפארי. לא יצא לי לעשות בו שימוש עד עכשיו, היות ואין לו גרסה ללינוקס, אך מהר מאוד ניתן לראות כי מדובר בדפדפן בוגר, נוח ומאוד מהיר, במיוחד על החומרה עבורה הוא נכתב. איני רואה את עצמי מחליף את פיירפוקס או אופרה בסאפארי במחשבים האחרים שלי – הוא פשוט לא מכיל כל-כך הרבה חידושים, ובמקביל, אין שום צורך להחליף אותו בדפדפן אחר. הוא מגיב היטב לתמיכת המולטי-טאצ' של משטח המגע (שיתואר בהמשך), וטוען אתרים במהירות ובאלגנטיות. לדפדפן תוסף AdBlockPlus החיוני מאוד כדי לשרוד את אתרי החדשות שורצי הפרסומות בארץ.
  • iCal ו-Address Book משמשות שתיהן לאחסון וגישה נוחה לטלפונים ואירועי יומן, וניתן לסנכרן אותן בקלות יחסית לשירותי גוגל – מדובר בפתרון מאוד נוח, וכמובן שלם ואינטגראלי למערכת ההפעלה, ושוב, גם בחלונות תמצאו כאלה, אבל הם מאוד חלקיים כדי להביא אתכם לשלם על גרסה של אאוטלוק. גם כאן לא מדובר ביישומים מלאים וגדולים, אך בהחלט במשהו מספק.
  • FaceTime – פייסטיים אמנם לא כלולה במערכת ההפעלה, אך ניתן להוריד גרסת בטא חינמית שלה מאתר אפל (עדכון: גם גרסה סופית במחיר דולר מהאפ-סטור למק). עם פייסטיים תוכלו לעשות שיחות וידאו לחבריכם בעלי אייפון ואייפוד טאצ' מגרסה 4, או לבעלי פייסטיים על מק אחרים – כלומר, לאפל פאנבויז. אם אתם רוצים לדבר גם עם שאר העולם – סקייפ מומלצת ביותר, אך היא חזירת משאבים.
  • iChat – תוכנה למסרים מידיים, אשר מאפשרת הוספת חשבונות שונים ועבודה שקופה מולם, קצת כמו Peguin של לינוקס. ניתן להוסיף בה בפשטות את גוגל-טוק ולהתחיל לצ'וטט עם חבריכם הגוגליים.
  • App Store – ממש בשבועות האחרונים השיקה אפל את חנות היישומים למק. מדובר ברעיון יפה שכבר מומש, למשל, בלינוקס אובונטו. אם כי שם רוב האפליקציות חינמיות – אך גם מרגישות כך בחוויית השימוש. פרט לכמה תוכנות מעולות ללינוקס, חנות היישומים של אובונטו היא פחות קניון ויותר שוק פשפשים – הכל זול (חינם), הכל לא משהו. האפ-סטור של אפל מנסה לקחת את ההצלחה של חנות האפליקציות לאייפון ולאייפד ולשחזר אותה. נתח השוק הקטן של מק מבטיח שזה לא תהיה הצלחה מסחררת, אבל מדובר ברעיון מעולה, שעושה קצת צדק עם משתמשי ה-PC שצריכים להכניס את פרטי האשראי שלהם לאתרים מפוקפקים ולהתמודד עם מספרים סריאלים, שיטת הגנה מסורבלות ועוד. כל זה קיים גם במק, אבל האפ-סטור מציע אפליקציות נקיות מזבל, ומחירן גם הוא שווה לכל נפש (לרוב). כך למשל, קליינט האופיס של אפל, ה-iWork, מכיל שלוש תוכנות (אותן נתאר בהמשך), וכל אחת מהן עולה 20 דולר.60 דולר הם כ-200 שקלים, שוב, מחיר יחסית נוח לחבילת התוכנות. חבל שהתמיכה בעברית אינה מספקת, אחרת זו הייתה יכולה להיות עסקה מושלמת. כמובן שקיימת גם גרסת אופן-אופיס חינמית למק. לצערי ולצערכם תוכנות רבות שומרות על תג המחיר הגבוה שלהן גם כאן ועולות 15-40 וגם 200 דולר, סכומים לחלוטין שונים מאלה של האייפון או האייפד. חנות האפלקיציות למק מציעה מיון של תוכנות פופולאריות, חלוקה לפי קטגוריות, וכמובן אוסף תוכנות זרקור שנבחרו ע"י אפל או שילמו כדי להופיע בחלון הראווה. אנגרי בירדס כמובן קיימת גם כאן, והמודל הזה – של חנות יישומים לוקאלית, כנראה תקסום גם למפתחים שלא רוצים להסתבך בשיווק והחזקת אתר ושירותי רישום, ויעבירו את התוכנות שלהם לחנות החדשה. חשוב לומר שכמו ב-PC גם במק, בלי שום פריצה או ג'יילברייק – ניתן להתקין תוכנות לא חוקיות ולהינות מיתרונות הפיראטיות והגנבה. אני משתדל, עד רמת האפשר, לקנות מוצר אם אני אוהב אותו ואם המחיר שלו סביר – נראה לי הגיוני להצביע בארנק לאנשים שעומלים עם מוצרים איכותיים בהם אני משתמש, אך זה דיון אחר לגמרי.
  • Spotlight – ה"זרקור" של המק הוא למעשה שירות חיפוש מבוסס אינדקסינג הדומה לשירות בחלונות 7. עם זאת, הוא עושה עבודה הרבה יותר טובה ומחפש בכל (ממש בכל) תוכנות המחשב שלכם. חיפוש פשוט של "ניר" בתיבת הספוטלייט בקצה העליון-ימני של המסך יציג את מספר הטלפון שלו בתוכנת ספר הטלפונים, פגישות מספר הטלפונים, מיילים, קבצים ועוד. כאן היינו שמחים מאוד לראות אינטגרציה עם שירותי ווב, חברתיים כמו פייסבוק וטוויטר, או לא חברתיים כמו דרופבוקס.
  • דשבורד – אוסף של ווידג'טים נוחים, בדומה לווידג'טים של חלונות ויסטה ו-7 – ביניהם תיבת חיפוש בגוגל, טראקר מניות, המרת כספים, פתקים צהובים ועוד.
  • תצוגה-מקדימה (Preview) – לחיצה על רווח בעת שקובץ מסומן בסייר הקבצים (הפיינדר) יפתח אותו לתצוגה מקדימה, אם מדובר בדף PDF או מסמך וורד תזכו לתצוגה של המסך במסך נוח וניתן להגדלה, אם מדובר בתמונה או סרט, הם יתנגנו בממשק מאוד בסיסי. עדיין לא הבנתי איזה פורמאטים נתמכים ואילו לא, אך המערכת בהחלט ראויה לציון כשדרוג מוצלח לחלונות.
קיימים כמובן פיצ'רים רבים נוספים שלא גיליתי וכאלה שלא אכתוב עליהם מטעמי נוחות ואורך מאמר.


יתכן כי בפסקה לעיל קראתם הרבה "בדומה לחלונות" – בשלב הזה ראוי לומר כי כל התכונות שיזכירו לכם את חלונות 7 (חיפוש ספוטלייט, ווידג'טים, מעגן יישומים) כולם במקור תכונות של מק, שבדרך מאוד עדינה ניתן לאמר כי מיקרוסופט "שאבה מהן השראה". כלומר, חלונות הולכת ומתקרבת למק, מק לא עושה מאמצים רבים כדי להדמות לאחותה הנפוצה.

התוצאה הסופית לא שונה מהותית ברמת הפונקציונאליות מחלונות, אך הרבה יותר אחידה, אלגנטית, וכיפית. לו מק הייתה מערכת שניתן להתקין על מחשבים באופן פשוט וחשוב מכך – חוקי, הייתי מזמן מחליף את חלונות בה על רוב מחשבי. העובדה שזה לא המצב ככל הנראה תורמת ליציבות, למהירות, ולחיי הסוללה, אך ללא ספק מתסכלת – היות ומדובר במערכת ההפעלה הבוגרת ביותר בשוק היום, סוג של לינוקס מבחינת יציבות ומהירות, וחלונות מבחינת ממשק ונוחות תפעול.

עוד דבר שחשוב לציין הוא שסגירת יישום במק לא סוגר את היישום, אלא מסלק את חלונותיו וממזער אותו לעוגן היישומים. זה מאוד נוח ומהיר, כמו גם קל לשימוש – ומחשבי מק סומכים על העובדה שהם מאוד חזקים. מצד שני, תוכנות כבדות, תאלצו לסגור בלחיצה ימנית (על משטח המגע, לחיצה בשתי אצבעות) על הלוגו ולחיצה על יציאה בתפריט הקופץ. תוכנות מסוימות יודעות לסגור את עצמן לחלוטין ביציאה רגילה, כנראה אלה הכבדות יותר.

בנוסף, במקום כפתור ההגדלה של חלונות (אתם יודעים, זה שמגדיל את החלון לכל המסך) קיים כפתור פלוס זעיר בקצה החלון. בהתחלה, מקש זה ירגיז אתכם ולא יגדיל את רוב החלונות שתנסו להגדיל. בפועל – המקש אינו מקש הגדלה, הוא מקש "התאמת גודל החלון לגודל הרצוי". אחרי הבנה זו (בעזרת גוגל כמובן) הבנתי שעבדו עלינו כל השנים, והמקש הזה הוא כל מה שהיה לי חסר בחיים. כעת דפדפן שמציג תוכן רק באמצע המסך לא תופס לי את המסך כולו, ומסכי צ'אט זעירים תופסים בדיוק כמה מקום שהם צריכים.
מעבר בין אפליקציות יעשה באמצעות מקש הפקודה בשילוב עם טאב (בכלל, רוב הפעולות שהייתם עושים עם מקש ה-Ctrl תוכלו לעשות עכשיו עם מקש הפקודה. מעט מוזר, כי הקונטרול עדיין שם ולפעמים גם הוא עושה את אותה הפעולה, ולפעמים לא. אמנם כיף שאפשר להוסיף עוד התאמות אישיות של מקשים, אך בהחלט מציק שיש יותר מדי כפתורי שליטה (מצד שני, גם לחלונות יש את מקש החלונות וגם את מקש התפריט, שניהם מרגיזים). גם על מקש האלט יש סמל מוזר, שניתן לשלב בינו לבין מקש השליטה ואות כזו או אחרת כדי לבצע פעולות שונות.


מעבר בין אפליקציות, עם זאת, קצת שונה ממה שקורה בחלונות: בחלונות, אנחנו עוברים בין תוכנות ממוזערות ופתוחות. במק, נעבור בין כלל התוכנות: פתוחות, סגורות וגם אלה שסגרנו ונשארו פתוחות (ראו הסבר לעיל), ומעבר לתוכנה סגורה ישנה את התפריטים בראש המסך לתוכנה זו. מנגד, אם פתחנו מספר חלונות של אותה תוכנה (שני מסמכי אופיס, שלושה חלונות דפדפן וכדומה) התוכנה עדיין תופיע רק פעם אחת. מעבר בין החלונות של תוכנה יעשה באמצעות מקש הפקודה ומקש `. זה די מרגיז עד שמתרגלים, אך קצת כמו אימקס (למכירים), אחרי הסבר הראשוני זה הופך כל-כך טבעי שקשה לוותר על זה, ונראה בזבוז זמן לעבור על כל החלונות כמו בחלונות. אפשרות נוספת היא לחיצה על מקש F3 או הורדת ארבע אצבעות על משטח המגע במקבוקים - זו תפרוש תצוגה גראפית נוחה של כל החלונות הפתוחים.

לסיכום: זה לא הבדל של שמיים וארץ מחלונות, ובטח שלא מחלונות 7, אך בכל זאת מדובר בהבדל. המערכת עדיין נוחה, אלגנטית ואחידה יותר מחלונות, אך יקח כמה ימים של הסתגלות עד שתוכלו לשחות בה בלי להתרגז על הניואנסים של שילובי המקשים ומיקומי התפריטים. ככל שעובדים על מקינטוש יותר, כך נהנים ממנה יותר, ורואים כי היא עוזבת אותך לנפשך לרוב, עד שבאמת יש בה צורך ואז היא עושה את עבודתה נאמנה. דבר אחד שמעט מפריע: מסתבר שאין (פשוט אין) גזירה והדבקה של קבצים במק – העתקה נעשית בגרירה, והעברה בגרירה עם מקש הפקודה. די מוזר, ובעצם – מאוד מוזר.

ציון: 9.5/10

התקנות והסרות

נקודת ההתקנה וההסרה של תוכניות היא תמיד נקודה רגישה, שכן היא דורשת הרבה רגישות וניקיון, כמו גם הרבה משחקים עם הרשאות: מצד אחד, צריך שההתקנה תהיה פשוטה וידידותית, ומנגד, צריך לוודא שהמשתמש יודע ומאשר את פעולות ההתקנה השונות. בחלונות, מדובר בתוכנות אשף בשיטת הבא-הבא-סיום, לרוב עם מסכי הרשאות אפרפרים באמצע במערכות החדשות, וזו שיטה מאוד נוחה. מאידך, ההסרה של תוכנות חלונות אינה נקייה, ומשאירה לרוב שאריות מלוכלכות במקום בו לרוב לא מחפשים: הרג'יסטרי. משתמשי חלונות מתגברים על הבעיה באמצעות תוכנות ניקוי כאלה ואחרות (הניסיון שלי עם תוכנות אלה לא חיובי, הן הפכו תוכנות לגיטימיות לבלתי שימושיות ע"י הסרת ערכיהן ברג'יסטרי), ולבסוף נאלצים לפרמט ולהתקין מחדש את המחשב רק כדי לנקות אותו מהזבל המצטבר.

אנשי הלינוקס מתקינים תוכנות דרך קבצי deb או rpm דרך תוכנת ניהול החבילות (בהתאם להפצה), בלחיצה אחת ולעתים אישור בסיסמה (ניהול החבילות אפשרי בממשק גרפי או בממשק פקודה), ולרוב מחיקת החבילות הוא די נקי, עד כדי ספריות בתיקיית המשתמש. לכן, משתמשי לינוקס לרוב יכולים להסתפק ביצירת משתמש חדש במקום פרמוט. עם זאת, לתוכנות מסוימות בקוד פתוח שאין להם חבילה, יש עדיין צורך להוריד, לקנפג, לקמפל ולהתקין (אוסף קללות למשתמש המצוי). חבילות כאלה, למרבה המזל, כבר אין הרבה.

במקינטוש ניתן להתקין אפליקציות בקלות רבה מחנות האפליקציות. אך זו עדיין לא מכילה חלק נרחב מהכותרים, וכמובן שהיא תעדיף לחייב אתכם גם אם התוכנה חינמית באתר היצרנית (לעתים). כל התקנה שאינה מהחנות נעשית ע"י שימוש בקבצי dmg, הלא הם קבצי iso ששינו להם את הסיומת. מהם קבצי iso? קבצי תמונה של דיסק. הפעלת קובץ דימג' תגרום למק שלכם לטעון אותו כאילו היה דיסק שהוכנס לכונן – אייקון שלו יופיע על שולחן העבודה, ולרוב תאלצו לבצע פעולה פשוטה כמו לפתוח אותו, ולגרור את האייקון שלו לאייקון ספריית האפלקציות שישב לצידו. כעת התוכנה החדשה, למשל סקייפ, תשב באוסף האפליקציות שלכם, אך עם אייקון של איסור הרשאות. לחיצה על האייקון יעלה את השאלה אם אתם מוכנים לתת להתקנה לעשות לכם שינויים במחשב, ואישור יהפוך את התוכנה לזמינה. אכן מאוד פשוט.
התקנות מורכבות יותר יפעילו תוכנת התקנה בסגנון הבא-הבא-סיום בדומה לחלונות.

הסרת תוכנה תעשה בפשטות אין קץ: ע"י גרירת אייקון התוכנה מספריית התוכנות לפח האשפה. מצד שני, תוכנות מסוימות, ביניהן פוטושופ, יוצרות קבצים במקומות שונים ומשונים ודורשות הסרה יסודית שאינה פשוטה כל-כך, וזה די נורא. ביחס למערכות האחרות.
תוכנת Xcode של אפל (הלא היא סביבת הפיתוח), לצורך דוגמא בעייתית, מותקנת אל תיקיית "פיתוח" במקום לתיקיית האפליקציות, כך שתאלצו לחפש אותה בעצמכם וליצור לה קיצור דרך כדי להגיע אליה בפשטות (מעפן). גם ההסרה אינה פשוטה, ודורשת שימוש בכלי שורת פקודה (מעפן HD).

לא בחנתי מספיק תוכנות מק לדעת כמה התהליך הזה מוצלח וכמה תוכנות זורקות את עצמן מהמחשב שלכם כראוי. מערכת ההתקנה אמינה יותר מבחלונות, אך פחות מבלינוקס, ותאלצו לנקות את המחשב שלכם, אך רק אם אתם מתיקינים ומסירים תוכנות לעתים קרובות יותר מעל חלונות. המסקנה: תפוחים נרקבים, אך חלונות מתלכלכים מהר יותר.

ציון: 8/10

אבטחה

מקינטוש היא מערכת יחסית מאובטחת, היות והיא יחסית נדירה והיות והיא מבוססת על יוניקס. אין מה לעשות, גם מערכות אולטרה מאובטחות יפרצו אם מספיק האקרים וקראקרים ישבו עליהם יומם וליל. למזלנו:
(א) אין הרבה מקינטושים, אז אין המתולעים מתדפקים על פתחיהם.
(ב) גם אם כן, מקינטוש היא יחסית מאובטחת וככל הנראה יהיה קשה לפגוע בה, כמו בהפצת לינוקס נפוצה (וכן, גם היות והיא מערכת מבוססת יוניקס, על כל יתרונות וחסרונות מערכת הרשאות של יוניקס).
מקינטוש מגיעה עם תוכנת קיר-אש מובנה, עם הגנה בסיסית מפני נוזקות למיניהן, ובדומה לחלונות, שואלת כאשר אתם עושים משהו שיש לו פוטנציאל הרסני, כמו הפעלת קובץ מתיקיית ההורדות או התקנה של תוכנה.

גם כאן, לינוקס עושה את זה נקי יותר וטוב יותר, אך מקינטוש בהחלט עדיפה על חלונות, או כפי שקראתי בנבכי האינטרנט (יסלח לי המקור, שכן איני זוכר אותו): "הסיכוי שיצליחו לפרוץ למערכת מקינטוש מוגנת בצורה בסיסית נמוך בהרבה מהסיכוי שיצליחו לפרוץ לחלונות מוגנת עד הצוואר".

ציון: 9.5/10

על נימוק המסכים הכחולים
חובבי המק מביניכם שקוראים את אוסף השטויות הזה (אני לא מבין למה, אולי רק כדי לתקן אותי, ואני בטוח שיש על מה, אך אתם בבעיה כי באופן מאוד מכוון אי אפשר להגיב כאן לפוסטים, הסבר לזה גם בפעם אחרת) אוהבים להגיד שהם משתמשים במקינטוש כי הם לא אוהבים מסכים כחולים ותקיעות. משתמשים אלה ככל הנראה עזבו את מיקרוסופט וחלונותיה בתחילת העשור או לפניו, ואם לא, אז המחשב שלהם היה דפוק מסיבה כזו או אחרת.


העובדה היא שמחשבים מודרנים המריצים חלונות XP מעודכנת, ויסטה או 7 לא נתקעים, לא קורסים, לא מציגים מסכים כחולים (אלא אם כן רכיב חומרה כמו הזיכרון דפוק, ואז אני מניח שגם מקינטוש לא הייתה פותרת את הבעיה, כי ג'ובס לא באמת קוסם) ועובדים מאוד מאוד מהר (טוב נו, רק בחלונות XP ו-7). סיבות היציבות חלפו מהעולם, ואם זו הסיבה עדיין – תמיד יש את לינוקס- לחבר מהעבודה היא רצה כבר 13 שנה על אותו מחשב, לא כולל מעברי דירה והפסקות חשמל.

אז חברים, יש סיבות יפות לעבור למקינטוש, יציבות היא לא אחת מהם. ואם אתם באמת רוצים מחשב רץ ושלכם עושה צרות, נסו לקנות עותק חוקי של חלונות. גם אם זה לא יעזור, תהיה לכם תמיכה ושנת לילה טובה יותר.


חלונות על תפוח
יאמרו מק או לינוקס פאנבויז את אשר יאמרו, אך אין מה לעשות - חלונות הייתה ונותרה המערכת הנפוצה בעולם והיא סטנדרט שכל העולם משתמש בו, ולכן לעתים גם אנחנו עלולים למצוא את עצמנו צריכים לפתוח איזה קובץ שפשוט לא עולה כמו שצריך במערכת ההפעלה האלטרנטיבית שבחרנו. וזה אפילו לא מקרה פרובינציאלי שקורה פעם ב, ראו את המקרה הבסיסי ביותר: אופיס. אפשרויות האופיס העומדות לפניכם על מק הינן: מיקרוסופט אופיס למק, אייוורק המתוארת למטה ואופן-אופיס הפתוחה. לצערנו הרב (מאוד), אף אחת מהן לא מציגה אלטרנטיבה טובה לשפת הקודש: הן אייוורק ואופיס למק אינן תומכות ביישור לימין, ואופן אופיס עושה את העבודה, אך עם בעיות תאימות קשות מול האופיס הרגילה של חלונות.
על כן, אם אנחנו רוצים לעבוד כמו בני-אדם תבוניים על מסמך נורמאלי ולא אולטרה-בסיסי בוורד, אולי אפילו לזרוק שם בפנים איזו נוסחה או אובייקט מיוחד, נראה שיש לנו (עדיין) רק אפשרות אחת: מיקרוסופט אופיס לדורותיה, לחלונות. כמובן שיתכן ונאלץ למצוא גישה לחלונות בהזמנויות נוספות ולכן תמיד טוב להריץ אותה לצד המקינטוש על המחשב שלנו, גם אם דוגמת האופיס-העברי אינה חלה עליכם.

האפשרויות להרצה של חלונות על מחשבי מק מגוונות:
1. דואל-בוט (בתרגום חופשי הפעלה כפולה) - בעת הפעלת המחשב תשאלו איזו מערכת תרצו להפעיל. תוכלו לבחור במק או בחלונות, אך זכרו כי חלונות לא מותאמת לחומרה שלכם ואתם עלולים לזכות בחומרה איטית יותר שגוזלת סוללה רבה יותר. החסרון כאן הוא כמובן - כדי לעבור בין החלונות למק תאלצו לבצע הפעלה מחדש (יאק), וכאשר תפעילו את המחשב יקח לו קצת יותר זמן לעלות כי הוא ימתין לבחירת מערכת הפעלה עד שיבחר בברירת המחדל. היתרון? כל מערכת תזכה לאוטונומיה מלאה על המחשב שלכם, ותנצל את מלוא החומרה. מק מציעה בימים אלו פתרון נוח בלוח הבקרה להתקנת שתי המערכות, העונה על השם BootCamp. לא אוכל לספר לכם עליו באריכות, היות ואני בוחר באופציה השנייה לעבודה עם חלונות.
2. וירטואליזציה - אפשרות זו תיצור מחשב בתוך מחשב, כלומר, תגזור קופון מהזיכרון שלכם, נתח מהמעבד שלכם ותריץ חלונות לצד מק בזמן אמת - כך שתוכלו להפעיל תוכנות של חלונות בלי להפעיל מחדש את המחשב, מתוך מק בלי הרבה מאמץ. זה פתרון מאוד פשוט ונוח, ומצד שני - אף פעם לא מושלם לעבוד על מערכת בחלון מוקטן ולנהל שתי מערכות הפעלה (טאבינג בין חלונות ועוד). קיימת אפשרות לשלב בין המערכות הרצות, אך זו עולה כסף (40-80 דולר בהתאם למבצעים). אני אישית משתמש באופציה כזו ושמה Parallels Desktop. אז איך זה עובד?

בתוך אשף מאוד פשוט תתבקשו להכניס את דיסק החלונות שלכם ולהתקין את המערכת. לאחר שהתקנתם והעלתם את חלונות, תוכלו לבקש מפרללס להכניס דיסק וירטואלי של תוכנות למחשב החלונות. כעת תוכלו להתקין מהדיסק מספר כלי מערכת. הפעלה מחדש של חלונות יוביל לכך ששתי המערכות ישולבו במנגנון שנקרא "שקיפות", או Coherence.
במצב זה תוכלו לעבור בין המסכים שלכם בטאבינג הרגיל, תקבלו את תפריט התוכניות שלכם מחלונות במק, תוכלו לבקש את תפריט ההתחל בכל עת ולהינות ממק וחלונות שהפכו לאחד. החסרון? כמובן שמהירות ותפקוד המחשב שלכם יפגעו באופן חלקי. ככל שהחומרה יותר חזקה, הפגיעה תהיה פחות מורגשת. על מחשבים חלשים (במקרה של מקינטוש, ישנים) בהחלט תשימו לב לירידה בביצועים.

ציון:
לאפשרות הראשונה: 10/10 - כל מחשב יכול לעשות את זה, במקינטושים זה פשוט וידידותי.
לאפשרות השנייה: 9/10 - מושלם, אך עלול להעיק אם המערכת שלכם ישנה.

חבילת iLife

מחשבי מק ידועים כמחשבי מולטימדיה ראויים, וחבילת התוכנות איילייף של אפל מנסה להפוך את המחשב למכונת מולטימדיה איכותית למשתמש בממוצע. איילייף אינה חינמית, אך היא מגיעה עם כל מחשב מק חדש – מחשבים ישנים יותר יאלצו לשלם עליה בחנות האפליקציות. החבילה מכילה את התוכנות הבאות:

iTunes – תוכנת המדיה הידועה לשמצה של אפל. מדובר בנגן מוסיקה סביר ומאוד נוח, אך מנגד מדובר באופציה היחידה (בלי הרבה האקינג) לסנכרן את האייפון, אייפוד, או אייפד שלכם למחשב. העובדה הזו הפכה את איינטונז לדי שנואה ושבעת השמצות ברשת. עם זאת, מדובר בנגן לא רע (רחוק ממושלם, יש לומר), ובחנות המוסיקה הגדולה בעולם, רק חבל שאי אפשר להתחבר אליה מחוץ לארה"ב, ואנשים טובים שרוצים לקנות אלבומים נאלצים להזמין אותם מאמאזון ולחכות חודש, במקום לקבל אותם על המקום. אני אישית מוצא את עצמי מזמין אלבום, ומוריד אותו פיראטית עד שהוא מגיע, או מקווה להורדה ישירה מאתר חברת התקליטים. חבל מאוד שאפל לא מרחיבה את השוק בדומה לחנות האפליקציות. לאחרונה הפסיקה אפל להכריז עליה כחלק מהחבילה.

iPhoto – אייפוטו היא אייטונז לתמונות. למדתי על התוכנה בעיקר מהמסכים ומהאתר של אפל, היות ומעולם לא נמניתי על קהל חובבי התמונות הביתיות. עם זאת, אייפוטו גרמה לי לרצות להתחיל לצלם. מדובר בתוכנה לניהול תמונות, דומה להרבה תוכנות מקבילות בשוק, אך מכילה מספר פונקציות נהדרות ובראש ובראשונה ממשק פשוט, קל ונוח לתפעול. היתרון הענק של אייפוטו מונח כמובן בממשק, אך מעבר למראה ולתחושה, התוכנה מאפשרת לעשות הרבה עם אוספי התמונות שלכם: ראשית, היא מאפשרת העלאה אוטומאטית של תמונות מהמצלמה הדיגיטאלית שלכם, בדומה לאייטונז והאייפון. לאחר מכן, תוכלו לסדר, לקטלג ולערוך (ברמה בסיסית) את התמונות שצילמתם (כולל קטלוג אוטומטי לפי זיהוי אוטומטי של תווי פנים!). לבסוף, תוכלו ליצור מהם מצגת מרהיבה המבוססת על זיהוי פנים, על מיקומי התמונות במידה ונשמרו כאלה, ועוד. תוכלו גם לשתף את התמונות מתוך האלבומים ישירות לשירותים שונים כגון פייסבוק, תגובות לתמונות יופיעו גם הן באלבום הדיגיטאלי. ובמידה ואלבומים דיגיטאליים הם לא כוס התה שלכם – תוכלו לעצב לעצמכם אלבום יוקרתי מ-א' עד ת', ואז להזמין אותו ישירות מאפל לכתובת המשלוח בחשבון האייטונז שלכם. שירותים כמו מסטופ יכולים לעשות את זה אפשרי גם בארץ.

iMovie – איימובי, היא המקבילה של אייפוטו – עבור סרטים ביתיים. היא מאפשרת לחתוך, לשנות מהירות, עוצמת צליל, להוסיף אפקטים, להוסיף קטעי מעבר ועוד לכל אותם סרטים שצילמתם במצלמת וידאו או אפילו באייפון. אחרי העריכה ניתן לייצא את הסרטים ישירות ליוטיוב, פייסבוק, ושירותים נוספים. תוכלו גם ליצור מהם סרט באיכות HD לנגינה על כל מסך איכותי. גם כאן שולטים ממשק פשוט ונוח על פני יכולות מותאמות אישית – כלומר, לא מדובר בכלי עריכה מקצועי, אלא במשהו שימושי ונוח למשתמש הביתי שאינו רוצה להסתבך עם עריכת וידאו של ממש.

iDVD – זו כבר תוכנה קטנה וקלה יותר מקודמותיה הנרחבות. איידיוידי היא תוכנה לייצור סרטי דיוידי בפורמט המזכיר מצגות פאוורפוינט משולבות בסרטים. תוכלו ליצור תרשימי זרימה של הסרטים שתרצו לאפשר, ליצור תפריטים עם ערכות נושא מוכנות מראש, ולבסוף לצרוב את הפרויקט לדיסק ריק. התוצאה היא כמובן – תפריטים ידידותיים ונוחים המובילים לסרטים אותם החלטתם להעלות אל הדיסק. זה אמנם הרבה יותר ממה שיש בחלונות, ומצד שני, מישהו באמת צריך כלי שכזה?

GarageBand – לתוכנה זו יש שתי מטרות עיקריות: האחת, ללמד אתכם לנגן בפסנטר או גיטרה, והאחרת, לערוך סאונד מוקלט מכלים שונים, לסנכרן ביניהם, להאריך או לקצר קטעים ועוד. גם כאן, חשוב לי להודות שלא יצא לי באמת לנסות את היישום, פשוט עברתי על התיאור שלו באתר של אפל להבין במה מדובר. לא אוכל להמליץ לכאן ולכאן, אם כי כמה מקיסטים אמרו כי התוכנה הזו היא הסיבה שהם לא יכולים לעבור לפיסי.

iWeb – קצת בדומה לפרונטפייג' של מיקרוסופט, אייווב מאפשרת יצירת אתרים פשוטה ומאוד נוחה באמצעות ממשק של גרירת אובייקטים אל תוך טמפלטים מוכנים של דפי אינטרנט. למעשה, כל דף מתחיל מתבנית, בין אם היא ריקה או מלאה בתוכן פיקטיבי. את התמונות, הטקסט, ושאר האובייקטים בדף תוכלו להחליף, להזיז, לשנות וכמובן להוסיף דפים עד שתהיו מרוצים מהתוצאה. אז תוכלו להעלות את האתר באמצעות שירות מובייל-מי של אפל (בתשלום) או באמצעות העלאה לאתר אינטרנט בכתובת FTP ידועה מראש.


האובייקטים אינם רק תמונות או טקסט, ניתן תמיד להוסיף אובייקטים כמו מפות של גוגל, או שורות חיפוש ועוד. העובדה הזו הופכת את האתרים שתצרו לסוג של מצגות אינטראקטיביות נוחות – אך לא הרבה יותר מכך. אפשרויות ההתאמה האישית מרשימות מאוד (בכל התוכנות) ולא תרגישו מוגבלים מדי בתור משתמשי בסיס. תוכניתנים כעבדכם ומפתחי אתרים (לא כעבדכם) ירגישו בכלא עשוי סוכר.

לסיכום: איילייף היא חבילה של תוכנות בידוריות לשימוש מדיה לא מקצועי. מצד אחד, מדובר בתוכנות מאוד פשוטות לתפעול שכל אחד יכול לעשות בהם שימוש ליצירת תוכן תוך זמן כמעט אפסי. אם יש לכם תמונות – כל אחד יכול להפוך אותם לאלבום שנראה מקצועי באייפוטו, ליצור מהסרטים שלכם קליפ מקצועי באיימובי, או להפוך את מסמכי הוורד המפוזרים לכם במחשב לבלוג מרהיב. עם זאת, חשוב מאוד להבהיר שמדובר בתוכנות מאוד לא מקצועיות, שמתבססות על העובדה שיש כמות סופית ויחסית קטנה של דברים שתרצו לעשות, ודברים אחרים פשוט לא ניתן לעשות. גם הדברים שתרצו לעשות מוגבלים, כך שלעניות דעתי מדובר בחבילות תוכנות מעט קירחת מכאן ומכאן. מצד אחד, היא מאוד מגבילה ואף משתמש שיודע מה שהוא עושה לא ימצא לה שימוש אמיתי. מצד שני, לניוביז, יתכן כמדובר בכלי כניסה נחמד לעולם של עריכת וידאו, סאונד, ועוד. באופן אישי, לא הייתי משלם על חבילה כזו – אולי (ורק אולי) על תוכנה אחת או שתיים שנחוצות לי. עם זאת, אני בטוח שיש הרבה אנשים שמנהלים את תמונות וסרטוני המשפחה באמצעות איילייף, ואולי אפילו מפרסמים בלוג מתוכה. מנקודת מבט של מתכנת, מדובר בגלגלי עזר שדורשים, בשלב כזה או אחר, זוג אופניים.

עם כל הביקורת לעיל, העובדה כי מחשבי מקינטוש חדשים מגיעים עם אוסף התוכנות הללו בהחלט מציג יתרון משמעותי על חלונות, שכן בה יהיה עליכם להוריד תוכנות חינמיות וצולעות לכל מטרה, או לשלם סכום נוסף בשביל תוכנות באיכות של איילייף. היכולת לחתוך סאונד ווידאו אוטמאטית הופך את המחשב למכונה חזקה הרבה יותר, בלי לסבך את המשתמש הפשוט.
אחרי ההיכרות הקצרה עם אייפוטו העבודה מול אייטונז בחלונות לסנכרון תמונות מהאייפון הפכה די מתסכלת, שכן היה לי די חבל שאני לא יכול לקטלג כמו שצריך את התמונות, ונאלץ להעביר אותן לתיקיות ולסמוך רק על עצמי. נכון – שליטה זה דבר נהדר, אבל כשיש חוויית שימוש כמו באייפוטו, עדיף לתת לה אחריות על התמונות.

ציון: 8/10 - רחוק ממקצועי, אך ערך מוסף במחשב חדש.

חבילת iWork

אייוורק היא חבילת האופיס של אפל. מדובר באופיס שונה מהותית מזה של מיקרוסופט, ואפילו מאופן אופיס הבעייתית. אייוורק, בדומה לאיילייף, מתבססת המון על מצגות ותצוגות. האם היא נותנת פייט לאופיס? לא, לא באמת, לפחות לא למשתמש הישראלי – היות ואין לה תמיכה מוצלחת בעברית. מצד שני, גם לאופיס של מיקרוסופט עבור מק (כן, יש כזה דבר) אין תמיכה בכתיבה ימין-לשמאל, אז חייבים לעבוד באופן-אופיס, או בחלונות במכונה וירטואלית או דואל-בוט כדי לזכות בעורך טקסט עברי כדת וכדין. עם זאת, לאלה מכם שעובדים בעיקר באנגלית, זו אופציה מצוינת, אולי אפילו מנצחת.

התוכנה הראשית בחבילה היא קינוט, המקבילה לפאוורפוינט המיקרוסופטית. התוכנה מאפשרת יצירת מצגות איכותיות בפשטות ומהירות מדהימות, ומעל הכל, עם אפקטי מעבר ותבניות עיצוב שגורמות גם לפאוורפוינט החדשה ביותר להתבייש. יתכן שאחרי שימוש בקינוט לא תרצו לחזור לזרועות פאוורפוינט של מיקרוסופט.

אחריה יש את נמברס – התחליף לאקסל. גם כאן, שוב מדובר באקסל שלא נראה כמו אקסל, לפחות לא כמו כזה שלמדנו להכיר. שוב מדובר בתוכנה עם תבניות, הפעם של תצוגות שונות של נתונים – טבלאות, תרשימי זרימה, עוגות חלוקה ועוד – למעשה מדובר בעצם בפאוורפוינט אחר, שמציג נתונים מספריים. כמובן שהתוכנה תומכת בפורמט אקסל המוכר – אך היא שונה ממנו מהותית. האם בפועל ניתן להחליף את אקסל בה ביצירת גליונות נתונים? כנראה שכן, אבל זה ידרוש הרבה זמן וסבלנות, ויתכן שבסוף תגלו שחסרה לכם פונקציונאליות.

לבסוף תמצאו את פייג'ס, תוכנת עיבוד התמלילים המקבילה לוורד המיקרוסופטית. פייג'ס שוב מתחילה מדף תבניות שיהיה מעט קשה למצוא בו מסמך ריק – הרוב יהיה מסמכים מלאים בפריטים גראפיים, סגנונות מוכנים מראש של מכתבים, פליירים, מעטפות ושאר סוגי נייר. פייג'ס תכשל בפתיחת חלק מקבצי הוורד בהן גם אופן-אופיס משתעלת, כמו כאלה המכילים נוסחאות וכו'. התמיכה שלה בעברית גם לא מוצלחת, מה שגורם לה להיות די חסרת-עוצמה במדינתנו הקטנה. לרוב, תאלצו להינות מתוכנת אופיס אחרת, ואם יש לכם עבודה להגיש שאינה בעברית – אז אולי, ורק אולי, תמצאו את עצמכם יושבים מול אייוורק.

ציון: 7/10 - היה יכול להיות 10 לו הייתה תמיכה עברית.

סוף דבר
בזאת נוכל לסכם את התיאור של התוכנה במחשבי מקינטוש: מדובר בשילוב מבריק בין מערכת הפעלה נוחה, קלה, שימושית, פשוטה ומלוטשת, לתוכנות שנראות ומרגישות בדיוק כמוה – כאילו מישהו באמת השתמש בהן וניסה לגרום להן להגיע אליכם מושלמות. אין ספק שמדובר במערכת מרשימה ומוצלחת.

מצד אחד, אני חייב לומר – אני חושב שאפל הולכת להכנס לפלונטר אם לא תעשה כמה עדכונים – ומהר. בימי XP וכמובן בימי ויסטה – מק הייתה פתרון מתקדם הרבה יותר מחלונות, מוגמר יותר ונוח לשימוש. אחרי הגעתה של חלונות 7 לזירה, מערכת הפעלה שסוגרת פערים רבים מול אפל, ושומרת על יציבות, מהירות ונוחות שימוש – מקינטוש הולכת והופכת לפחות רלוונטית. נכון, היא עדיין שלמה ואלגנטית יותר, הפער עדיין רחוק מלהיות סגור, אבל קשה למצוא הבדלים עצומים בפונקציונאליות בינה לבין מערכות אחרות. היא אמנם נוחה מאוד וכיפית, אמנם מכילה אוסף תוכנות מרשים – אך כל אלה לא מפצים על העובדה שהמחשבים שלה, רבות בזכות מערכת ההפעלה, עולים פי 2 או יותר ממחשבי פיסי דומים. זו בעיה אמיתית עליה אפל תהיה צריכה ללמוד להתגבר, היות וכיום אין כמעט שום דבר שאפשר לעשות במק שפיסי לא מסוגל לעשות. המק אולי יעשה את זה יותר מהר או בצורה יותר נוחה, אך הוא לא ישנה את חוויית השימוש כפי שאפל מבטיחה.

מצד שני, מרגיש כאילו זו מערכת ההפעלה המושלמת: מתחת למכסה המנוע היא יוניקס לכל דבר (BSD, לדקדקנים), כלומר היא מהירה, בטוחה, יעילה, מותאמת לחומרה, יציבה וקלה. מלמעלה היא נראית כמו גרסה עתידית של חלונות: פשוטה, כיפית, אחידה, אלגנטית וסופר ידידותית. מאיפה שלא תסתכלו על זה – מקינטוש היא מערכת טובה, למשתמש הממוצע – כנראה ה-טובה בשוק כיום. קשה לחזור ממנה לחלונות, אך לא קשה לעבור מחלונות אליה וככל שעובדים איתה יותר מגלים שהדברים המרגיזים הם אינם חסרונות, אם כי אוסף שיטות שונה לבצע דברים – לרוב, יעיל לא פחות מבאחות הפופלארית מרדמונד.

האם שווה לעבור מחלונות למקינטוש? ובכן, זו שאלה לא רלוונטית, היות ואי-אפשר (או אפשר, אך לא חוקי ומסובך מאוד) להתקין את Mac OS X על מחשבים שאינם מבית אפל. אם כן, השאלה היא האם כדאי לעבור ממחשב PC שאינו תוצרת אפל לכזה של אפל? וזו כבר שאלה אחרת לגמרי, התלויה כמובן באופי המחשב המדובר (חומרה, גודל מסך, וכו') ובצרכים שלכם. אני אישית מוצא את המחשבים של אפל מאוד מוצלחים, אך זקוק ליכולת ההתאמה האישית של מחשב PC (חמישה רמקולים, כרטיס טלוויזיה, כרטיס מסך אימתני, מחיר ומהירות תמיכה הן סיבות מספיק טובות לבחור במחשב שולחני בהתאמה אישית).

בתחום הניידים מצד שני, נראה כאילו המקינטושים הם הדובדבן שבקצפת השוק, ויותר מזה - מדובר ככל הנראה במחשבים הטובים ביותר בשוק כיום, אם יש לכם כסף ומוכנות לשלם סכומים נכבדים על מחשב. גם המק מיני עושה רושם של שולחני מבריק, ומחשב מדיה מוצלח וקטנטן ביחס למקבילים בשוק, ונראה כי יש יתרון אמיתי למעבר במק בזירות אלה. עם זאת, זוהי רק דעתי, ואני מכיר לא מעט אנשים שמוכנים לחלוק עליה בכל שעה ביום.