Saturday, January 23, 2010

הסיפור העצוב של נוקיה


עבור אלה המחפשים מכשיר חזק ומוצלח, נוקיה 2009-2010 היא לא חברה מוצלחת, שלא לומר חברה בעייתית. מכשיר הדגל האגדי ביותר שאי פעם יצא למערכת ההפעלה המיינסטירמית של החברה - סימביאן - הוא ה-N97. ועד כמה שמדובר בטלפון נהדר ומכשיר טוב, מדובר בעיקר בסיפור עצוב על מה שהיה יכול להיות ועל מה שיש ולא צריך להיות.

ה-N97 הוא מכשיר דגל שהיה אמור לתת תשובה לכל מכשירי המגע שעושים רעש בשוק, בראשם האייפון של אפל. מדובר במכשיר שיש בו את כל מה שהייתם יכולים לדמיין. ראשית, יש בו זיכרון יותר מבכל מכשיר בשוק מאז ועד היום (פרט ל-N900, עליו נרחיב בהמשך) - 32 גיגה פנימיים עם יכולת הרחבה לעוד 32 גיגה (!), יש בו מסך מגע ענק ומקלדת מלאה, משדר רדיו (שימו לב, לא מקלט, משדר, למרות שגם מקלט יש לו), כמובן ש-Bluetooth, WiFi, ו-GPS, חיבור אוזניות ישיר, מצלמת 5 מגה-פיקסל של קארל זיס עם פלאש-לד כפול, סוללה חזקה מאוד, חיישני אור, מרחק, וכבידה ועוד ועוד. המפרט שלו פשוט נראה כמו משהו עתידני ומופלא, שילוב מדהים בין היכולות שהכי היינו רוצים לראות לבין אלה שאנחנו מכירים, והכל באריזה גדולה - אך סבירה.


הנוקיה N97 נראה ונשמע כמו הדבר החם ביותר בעולם הסלולאר - ובתור מי שהחזיק מכשיר כזה בארבעת החודשים האחרונים אני יכול לומר בבטחון מלא שהוא לא. שלא תבינו לא נכון - לא מדובר במכשיר גרוע. מדובר במערכת הפעלה גרועה על מכשיר מדהים, מערכת הפעלה שהופכת את המכשיר לדגם שמבייש את שנת הייצור שלו ואת החברה ממנו הוא בא. היה עדיף לנוקיה להמשיך להציג מכשירי מגע זולים כמו ה-5800 מאשר ללכת על כל הקופה ולשחרר דגם בינוני בעוד היא מובילה את סימביאן לימי המגע העתידיים. המכשיר הבינוני הזה הוא קונפליקט החומרה-תוכנה בהתגלמותו, אך לא רק התוכנה היא שמונעת ממנו להיות דגל אמיתי.

אז נתחיל בתוכנה: סימביאן היא מערכת נחמדה וטובה עבור מכשירים מחוסרי מסך מגע. עבור סלולארים בעלי עיצוב רגיל היא אפילו טובה. ברושם ראשון היא לחלוטין לא מרשימה או אסתטית, אבל היא עושה את העבודה בקלות ובמהירות. ההתאמה של סימביאן למסכי מגע הובילה לבן כלאיים מכוער העונה על השם "סימביאן דור 5". בן הכלאיים הזה לא נראה כמו פרי פיתוח של חודשים, אם כי של ימים, והוא מביא איתו את כל מה שמסורבל ורע בסימביאן הקודמת (שהיא מערכת לא רעה באופן כללי) ומחברת את זה למסך מגע רזיסטיבי זוועתי. ראשית כל - היו לי לא מעט מכשירים עם מסך מגע, כאלה רזיסטיביים וכאלה קאפאטיביים. נכון, למגע באמצעות האצבע מסך קאפאטיבי הוא תמיד יותר טוב - אבל יש מכשירים כמו ה-HTC Touch Pro2 שמסתדרים נהדר עם מסך רזיסטיבי.

המסך של הנוקיה פשוט לא כזה. הוא אדיש לכל סוג של מגע, אלא אם מדובר בלחיצה של ממש. לחיצה חזקה, כמו על כפתור. תיארו את זה יפה כתבים אחרים באומרם כי התחושה היא כמו ללחוץ על משטח זכוכית, לא כמו לגעת במשטח מגע. אז הבנו שלא כיף לגעת בו - וזה שילוב של חומרה ותוכנה. מעבר לכך, כשהדלקתי את המכשיר והתחלתי לשחק איתו התגובה המיידית שלי הייתה "זה הכל? זה כל מה שיש?"
וזו התחושה שמקבלים כשעובדים עם סימביאן החמישית. מדובר במערכת לחלוטין לא כיפית ונוחה או אינטואיטיבית למגע - מדובר במערכת לכפתורים רק בלי הכפתורים. יש גם חוסר עקביות בצורת התפעול, כאשר לעתים יש צורך בהקלקה כפולה על אייקון כדי להפעיל אותו ובתפריטים אחרים לחיצה אחת. תוסיפו לזה שלחיצה ארוכה לפעמים פותחת תפריט, ושלמטה יש את שני הפתורים המשתנים של נוקיה כמו שתמיד היו ותקבלו מכשיר שאף אחד לא יבין מה הוא רוצה מכם. בשנה הראשונה, גם גלילה קינטית לא הייתה בו.

אבל לכל תוכנה לא מרשימה, חסרת אפקטים, לרוב יש יופי של ביצועים ויציבות. ובכן, לא לסימיביאן. סימביאן ידועה כאיטית לעתים, ותמיד הייתי צריך לחכות ל-N97 שלי כמה דקות טובות אחרי שהוא כבר עלה - רק כדי ש"יסיים" לעלות, שלא לדבר על שנייה לפני שהתפריט נפתח ושתיים לפני שאופרה מובייל עולה. זה לא PC, ואין שום צידוק לזה. גם קריסות היו לא מעט, וזה מוביל אותי לנקודה הבאה.

חומרה: הנוקיה N97 אמנם צויד בשמנה והסלטה של מרכיבי המולטימדיה, בזיכרון אחסון ענק ובים גדול של פיצ'רים, אבל התשתית עליה כל הדבר הזה רץ, היא ללא ספק משהו רעוע, בלשון המעטה. מעבד 424 מ"ה הוא סוג של בדיחה גרועה, כשכל סמארטפון פשוט מביא מעבד 528 מ"ה. לאייפון יש 600 מ"ה ו-HD2 או לנקסוס יש מעבדים של 1 גיגה-הרטז. המעבד הזה פשוט גורם לדברים שהיו יכולים להיות מהירים, לעבוד לאט. שלא לומר לקרטע ברגע חשוב. זה מציק, אבל לא כמו הבעיה הבאה.
למכשירים יש היום 256-512 מ"ב של זיכרון פנימי (מה שנקרא זיכרון מערכת), ועוד 256-512 מ"ב של זיכרון להרצת יישומים. לנוקיה N97 יש 128 מ"ב לזה ולזה. מה-128 של זיכרון מערכת אתם נשארים עם 40 לשימושכם השקול. אחרי שאפליקציות שדורשות שיתקינו אותן על כונן המערכת נחות על המכשיר שלכם, ואחרי כל העדכונים יש לכם משהו כמו 10 מ"ב, ובהם נוגסות תוכנות שונות, למשל תוכנת המייל שבמקום שתעבוד מול הזיכרון הגדול עובדת מול המערכת אלא אם כן אתם מקנפגים אותה אחרת, או הדפדפן ששומר את המטמון שלו לזיכרון המערכת. ואז אתם מתחילים למחוק דברים שהגיעו עם המכשיר ולהלחם בשיניים על כל מ"ב. בפעם האחרונה שנלחמתי עם מכשיר נייד על מ"ב בודדים היה בשנת 2001, עם מכשיר פאלם VX.
אם זה לא מספיק, אתם גם מתחילים עם זיכרון הרצה של 40 מ"ב כשהמכשיר עולה. מה שמביא את אופרה לקרוס על ימין ועל שמאל, ותוכנות שונות, מהדפדפן ועד גלריית התמונות לכתוב לכם על המסך בהודעה נוראית עם איקס אדום שנגמר הזיכרון.

ככה לא בונים דגל, ככה אפילו לא בונים טלפון פשוט. ומה שהכי מרגיז בכל הסיפור הזה הוא שנוקיה בטח חשבו שאנחנו מטומטמים, שאם יתנו לנו מעבד חלש וזיכרון רופס על מערכת הפעלה חלקית לא נראה את זה דרך הגיגות הרבות של זיכרון מוסף ודרך משדר הרדיו, ה-GPS והמקלדת. על זה אין הרבה סליחה. בינתיים יצא ה-N900 שהיה אמור לתקן את כל האבלות האלה, אלא שהוא רץ על מיימו, וזו לא סימיבאן וגם אינה מריצה תוכנות שנכתבו לסימביאן, אז שוק האפליקציות שלה עומד על פחות מ-100. זה לא מכשיר חכם, זה מכשיר נישה.

עם זאת, יש לא מעט דברים בנוקיה שקשה לוותר עליהם. המקלדת, בינונית ככל שתהיה, מתרגלים אליה. וגם משדר הרדיו פשוט גאוני. בסופו של יום, המכשיר הזה עושה מה שרוצים ממנו. לא בהכרח מהר, ולא בהנאה רבה, ולעתים עם כמה משוכות. וכן, צריך להיות משתמש חכם כדי לגרום לו לנצל כמו שצריך את הזיכרון - אבל הוא סוס עבודה כמו כל סימביאן טוב. הזיכרון העצום לא באמת שימושי, כמו שלדחוס מסך HD מלא לגודל של כף-יד לא נותן כלום, אבל נשמע ממש טוב. מצד שני, ב-N97 זיכרון הוא לא שיקול - אני יכול להכניס כמה מוסיקה שאני רוצה, להוסיף מפות, מסמכים ואפילו להשתמש בו ככונן נייד, עושר הזיכרון מתבטא בחוסר דאגה, וזה תמיד אחלה.
מה גם, שהמצלמה שלו ממש מצוינת, והתמונות יוצאות נהדרות, גם נגן המוסיקה (אחרי עדכון לגרסה 2) מספק חוויה טובה (לפני העדכון הוא היה חתיכת זבל). החיבור שלו לרשת Ovi ותוכנת Mail for exchange נותן סנכרון מלא מול רשתות וסנכרון מול שירותי רשת, מה שנוח מאוד במיוחד לחובבי גוגל מביניכם (וניתן גם לסנכרן אותו מול גוגל). גם חנות האפליקציות Ovi, שהיא אמנם הרבה יותר תאבת בצע מחנויות מקבילות מספקת בערך את חוויית האפליקציות שיש למכשירים מקבילים, גם כאלה חדשים. האור היחיד שיש מבחינת תוכנה במכשיר הזה, הוא סט של תוכנות מצוינות כמו קליינט הפייסבוק הרשמי, אופרה מובייל ועוד.



נוקיה נמצאת כרגע במקום בעייתי. אם תצליח לעדכן את מיימו (עוד בימי ה-N900) להריץ אפליקציות סימביאן (אפילו אם באמולציה מעט איטית על מעבד 600 מ"ה ובעתיד גיגה) היא תצא מהפלונטר, ויהיה מתבקש שכל מכשירי החברה היקרים יריצו מיימו. במידה וסימביאן נותרת הבחירה הסופית, יהיה עליהם לבנות אותה פחות או יותר מאפס, אך לשמור תאימות לאחור עבור תוכנות שנכתבו לסימביאן הנוכחית. בכל אופן, זה לא זמן טוב לקנות נוקיה אם אתם מעוניינים במכשיר מגע מוביל, כי הם עוד באמצע הזגזוג. את הזגזוג הזה אפשר גם לראות באתר המפתחים של נוקיה, שמציע המוני כלים, רובם לא נתמכים כבר, אחרים זקוקים לפאצ'ים כדי לפעול, והמון אפשרויות פיתוח - אף לא אחת מהן ידידותית וישירה וחוצת-מכשירים כמו ה-SDK של אנדרואיד או של פאלם פרי.

יש לחברות ענק נטייה נוראית לצאת לכל הכיוונים כשיד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה (סימפטום גוגל, מיקרוסופט, והנה גם נוקיה). ועד שמישהו גו'בסי יעשה שם סדר, סימביאן לא תעבור את המהפך לו היא זקוקה באופן כה נואש.