Saturday, September 12, 2009

ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהריים

שתי הכתבות האחרונות מאוד רלוונטיות אם אתם גרים בארה"ב או באירופה. בישראל, כל הטררם הזה לא ממש משנה. להיפך, הוא ממש לא. שני חברים שלי ירדו פעם לשתות פחית של צהריים במרכז המסחרי המאובק, בהשראת מאיר אריאל ודייויד ברוזה. כשהם חזרו, שאלתי את אחד מהם איך היה, והוא ענה "דמיין לך כביש משתרע לנצח באמצע המדבר. דמיין לך עוד כביש כזה שחוצה אותו. עכשיו, ממש על הצומת הזאת, דמיין תחנת דלק. זו ירוחם".

הוא טעה, הוא לא דיבר על ירוחם – הוא דיבר על ישראל.

הקיץ של שנת 2008 כונה בשמות רבים ומלאי השראה באתרי הטכנולוגיה השונים בעולם, החביב עלי מביניהם הוא "Summer of Uber-Phone", או, בתרגום חופשי, "קיץ הסלולארים הגדולים" או משהו פחות עילג. אותו קיץ של אובר-פון בעולם בכלל לא הגיע הנה, אפילו לא משב של רוח רעננה ממנו. כי הרי 85% מהישראלים, כך אמרו הערב במהדורה הכלכלית טרום חדשות ערוץ 2, משדרגים מכשירים בתוך הרשת הסלולארית ולא באופן פרטי. מדוע? ובכן, בגלל אוסף סיבות פסיכולוגיות. יש פריסה נוחה ל-663 תשלומים ("עזוב התחייבות! זה יוצא רק 50 שקל לחודש!"), יש החזר על שיחות (עזבו את זה שמדובר בפיקציית על), ובעיקר, יש למכשיר את הדבר המעורפל והשקרי המכונה "אבא ואמא". יש למי ללכת כשלא עובד, נשבר, מתקלקל, או מעצבן. לא משתלם אז לא משתלם – ככה הרוב עושים והאמת אני מבין אותם במאה אחוז.

בחברות הסלולאריות שלנו לא ראו ולא שמעו על אובר-פון או על אובר-סאמר. אפילו לא קצת. בתור בנאדם שמסקר את כל האירועים מבחוץ, מבעד לחלון הראווה הישראלי – זה ממש מביש. אז בואו נעשה ספירת מלאי (בואו לא נאשים את החברות הסלולאריות, כי זה לא באמת אשמתם בכל המקרים – רק בחלק):
* אייפון – עוד לא בארץ רשמית, לכן עולה 5200 בחנויות. זה היה עוד שבוע וחצי והפך להיות "בחודשים הקרובים".
* בלאקברי – יש איזה שני מכשירים בשוק – רק לא מכשיר המגע שלהם, הדגל, האובר-פון.
* פאלם פרי – עובד רק על CDMA בשלב הזה – הרשת הזו לא נתמכת בארץ הקודש, ומכאן – אין מה לדבר על הפרי.
* מגוון מכשירי וינדווס-מובייל במיוחד של HTC, בראשם ה-Touch Pro 2– תמיד יש איזה אחד או שניים שייצגו בכל רשימה. אבל מכשיר הטאצ' היחיד של HTC שאי פעם שווק פה הוא ה-Diamond שבימינו ידוע כאיטי ומקרטע, ולא מספק. זו באמת בושה – ל-HTC יש מגוון מדהים של מכשירים, חלקם אפילו סמארטפונים זולים ומצויינים, ואף לא אחד מרים את הכפפה.
* אנדרואיד – אז סלקום משווקת מכשיר אחד של סמסונג – שלוקח את הטראק-בול, חומרת השליטה העילאית של האנדרואיד ממנו ומציעה מכשיר בינוני. איפה החלום (Dream=G1) עם המקלדת המובנית? איפה הקסם (Magic=G2) ואיפה, הו, איפה הגיבור (HTC Hero)? כנראה שכולם עדיין איפשהו שם, מעל מסך הזכוכית.
* נוקיה – החברה היחידה שהצליחה להביא אלינו את המכשיר שלה, ואף מגויר היטב ועובד טוב. חבל שזה הסמארטפון היחיד שבימים אלה לא מציג את מלוא היכולות של הדור החדש של המכשירים, ומסתפק במשהו בינוני, חלקי, ולא מבושל.

"אין לי תלונות", תמיד אומרת לי הסבתא הפולנייה ואז מפטירה אנחה מדוכדכת. אז אני אעשה כמוה ואנסה "להרוג טורקי קטן של ערב במצפה רמון".