Friday, September 4, 2009

עידן סלולארי חדש

את מהפכת הסלולאר של 2009 קשה מאוד שלא לסקר, במיוחד לאור העובדה שמדובר במשהו שכולנו ציפינו לו. הגלגל תמיד מסתובב באותו כיוון – חברה אחת (במקרה שלנו אפל) עולה על פטנט גאוני (במקרה שלנו, ממשק מגע נוח ואינטואטיבי עם ג'י סנסור) ומוציאה מכשיר שמקדים בשנות אור את המתחרות (בוודאי ניחשתם שזה האייפון) – החברה, שמשווקת את המכשיר בזמן הנכון, במקום הנכון, במחיר מעט גבוה עושה מליונים, ואחריה – ממש כמו פטריות אחרי הגשם מתחילות להופיע האלטרנטיבות – חיקויים, אם תרצו, שלפעמים עולים על המקור ולפעמים לא. לרוב, לוקח לתחליפים האלה זמן מה עד שהם הופכים ראויים, ובינתיים החברה המדוברת גורפת רווחים, בונה קהל יעד והולכת ומשווקת את עצמה בשוק. מתי יעזבו אותה? ברגע שהיא תתחיל להיות לא בסדר, או ברגע שיהיו אלטרנטיבות עדיפות, או ברגע ששניהם יקרו.

ד"א, ובלי כל קשר – לכן המודל של גוגל כל כך טוב (מנוע החיפוש). הוא עובד טוב, עושה את העבודה בצורה נהדרת, החברים במשרדים לא מפשלים (דוגמת "מעכשיו שלמו חמישים דולר בשנה" או "חובה להירשם כדי להמשיך להינות מהשירות"), ולא – אין אף אלטרנטיבה יותר טובה שנראה שבקרוב או ברחוק תתפס מעל מנוע החיפוש הזה (מלוא התנצלויות לבינג).

אז מה בעצם היה לנו כאן, מה אפל המציאו?
* מסך מגע באיכות שאין לה מתחרים.
* ג'י סנסור שמזהה את זווית המסך.
* מערכת הפעלה אינטואיטיבית להפליא (ועם זאת, גם מעט פרימיטיבית למשתמשים מתקדמים).
* מערכת הפעלה מלאת אנימציות (ארחיב בהמשך).
* יחסי ציבור יותר טובים משל אובאמה.

אבל אפל היא לא גוגל, אפל מפשלת על ימין ועל שמאל ולאט לאט זה מתחיל לחלחל לתודעה של כולנו, פערים ביחסיי הציבור כמו חורים בגבינה שוויצרית. מה שאני מנסה לומר זה שאפל אינה חברה טובה. להיפך, זו חברה רעה – מרושעת, אם תרצו. המודל העסקי שלהם מבוסס על הפיכה למונופול, ומשם שלטון טוטאליטרי ביד ברזל בנתינים הטיפשים שרצו את החיים הקלים והביאו את עצמם לקנות את המכשיר שלהם. אבל כל זה כמעט לא חדש.

ברגעים אלה, מעבר לאוקיינוס, בארץ ההזדמנויות החופשיות, יושבת לה אפל על כס המלכות וצועקת "ערפו את ראשם" כמעט בלי לעצור לאוויר. החברה תובעת משתמשים שקנו אייפון ופתחו אותו כדי לראות את החומרה, היא תובעת משתמשים שפרצו את המכשיר כדי להתקין אפליקציות שלא אושרו ע"י אפל, היא מצנזרת פורומים וסוגרת גופים שמנסים לסנכרן את האייפון עם משהו שהוא לא אייטונז (עניין של טעם, אני לא אהבתי את התוכנה), אבל גרוע מכל, מעבר להגבלות הצרכנים היא מגבילה גם את כל השאר.
ראו את פלאפון ופרטנר, שנפלו אפיים תחת דרישותיו של האדון ג'ובס – בשני האתרים יש את אותה תמונה של האייפון שיגיע בקרוב, באחת הכל באנגלית, בשנייה כתוב "בקרוב" במקום "Soon". ומדוע? כי אפל לא מרשה לפרסם את האייפון בעולם – אלא אם כן מדובר בחומר הפרסום המשונן שלה.
ראו את המפתחים, שבשביל לבנות תוכנה פשוטה לאייפון שלהם צריכים לקנות מק, לשלם לאפל מאה דולר לשנה, ללמוד שפת תכנות חדשה, ולחכות שבועות לאישור התוכנה שלהם – אותו, ד"א, אפל יכולה לפסול בלי לספק סיבה.

בשלב הזה עלי לציין שאני עובד במיקרוסופט, ומוניתי על ידם להכפיש את ג'ובס עד שנתח השוק שלהם ינגס ממש כמו התפוח הצבעוני משנות ה-90.

לא, אבל אם נהיה רציניים (לא, אני לא עובד מיקרוסופט, או גוגל, או כל חברה אחרת שיש לה אינטרס אפלי כזה או אחר), אני באמת רוצה להתוודות. אני לא תמיד הייתי אנטי-אפליסט. למען האמת רכשתי לי אייפוד טאצ' של 16 גיגה ונהניתי ממנו שנה פלוס, עד שהתחיל לרדת לי האסימון. את אייטונז ממש לא אהבתי (כן, זה עניין של טעם) ואין שום אלטרנטיבה ראויה. רציתי לפתח למכשיר תוכנות משלי – וכשראיתי במה העניין כרוך חזרתי בי בלי לחשוב פעמיים. ולסיומו של דבר, לא הצלחתי לסנכרן את המכשיר עם המחשב שלי, שמריץ, מי ישמע – לינוקס. וכן, כל מכשיר אחר הסתנכרן בלי בעיה.
צריך להכיר טוב מאוד חברה כדי ללמוד לאהוב או לשנוא אותה, ואני משתדל לא לדבר על דברים שאין לי בהם מושג.

מעבר לכל המגבלות האלה של החברה שמאחורי האייפון האגדי, עומדת גם העובדה שואללה – נוח גם נוח – אבל לא מדובר במכשיר מתקדם מספיק. האייפון הראשון היה דור שני, גם אלה שאחריו קיבלו תלונות דוגמת "איך סמארטפון שמכבד את עצמו לא מאפשר העתקה והדבקה", "למה אי אפשר להעביר קבצים בבלוטות'", "מה עם עריכת מסמכי וורד", "למה אין שם חריץ לכרטיסי הרחבה" ועוד ועוד.

הפתחים האלה איפשרו לחברות אחרות לקחת את הרעיונות המדהימים שאפל הניחה על השולחן, ולעשות מהם מכשירים משלהן, לקחת אותן לקצה היכולת שלהן, כל אחת בדרכה. וכך הן עשו. ראשונה הייתה אחת החלוצות הנערצות בתחום הטכנולוגיה החכמה המוכרת למעטים ושמה HTC – ראשי התיבות המגוכחים של "היי טק קומפיוטינג". החברה הזו תמיד הייתה שם להציע את הטכנולוגיה האחרונה במגוון מפתיע של מכשירים ויכולות. HTC לקחה את וינדווס מובייל של מיקרוסופט, זו שהלכה והתחזקה בתחום הסמארטפונים, ונתנה לה חיים חדשים בדמות ממשק עוטף הנשלט באמצעות האצבע במקום באמצעות אותו עט חרט מקולל.

למירוץ הצטרפה חברה ותיקה וגוססת שיש שיזכרו לה חסד נעורים, אותה ילידת 96 שבאה לעולם עם מומים שנתגלו ממאירים כשהגיעה לגיל 5 או 6 – חברת פאלם. זו הלכה ואיבדה את כוחה בשוק בעקבות מערכת הפעלה שלא הייתה חזקה מספיק לעבור את רף שלהי שנות ה-2000. והנה היא חזרה, כאילו זה עתה נולדה עם מערכת הפעלה חדשה ומשובחת, ועם מכשיר דגל בודד שעל טיבו עדיין יש המתווכחים.

גוגל לא פספסה את הרכבת והכריזה + שילבה ידיים עם HTC ואז עם סמסונג להבאת מכשירים מבוססי אנדרואיד – מערכת ההפעלה החדשה שלה.

RIM לא היססה וזרקה לקערה בלאקבארי חדיש, ואחריה, באיחור מאוד לא אופנתי, הגיעה אפילו נוקיה לתחום עם מערכת הסימביאן מדור 5.

אז מה היה לנו שם? וינדווס מכוסה ע"י וילון טאצ' במכשירים רבים של אותה חברה, ולאחר מכן גם של סמסונג שהביאה את האומניות למיניהן, אפל והאייפון (מערכת OS X בגרסת נגיעה), גוגל והאנדרואיד, פאלם והפרה, ואם נשכח במכוון את בלאקבארי שלא עשה משום מה עלייה מוצלחת – הגענו לקדירה רותחת של מכשירים חדשים – ועידן חדש שבפתח.

עם זאת, גם מיקרוסופט וגם נוקיה נשארות מאחורה באופן כמעט מובהק. ה-N97, הלא הוא הדגל שהיה אמור לפעור פיות ולהרים דגלים גדולים התקבל באדישות ובביקורות קרירות אם לא גרוע מזה, מביא לסימביאן את התואר הבלתי נמנע של מערכת מיושנת, או כפי שהרבו לקרוא לה – "חצי אפויה בתחום המגע".
גם לחלונות לא חסר – אומנם יש להם ממשק יפה ונחמד, אבל בסופו של דבר, ישבתי עם בעלים של אייפון עשרים דקות מול מכשיר HTC והוא לא הצליח לגלול למטה את ספר הטלפונים. בתור מי שהתרגל, לא, זה לא ממש מגע מוצלח.

אבל למיטב הבנתי ולדעתי האישית, הסיבה היחידה שהקהילה הטכונולוגית שולחת שינייה בסימביאן החדשה – הוא רק בגלל שכואב לה לראות מכשיר שמערכת ההפעלה שלו מחוסרת אנימציות וריגושים צבעוניים – ממש כמו במכשיר העסקים E71, גם ב-N97 אנחנו לא זוכים למערכת צבעונית, מלאת אנימציות ומאוד נוחה, אנחנו מקבלים מערכת שהיא מחד – מערכת הפעלה עם תמיכה מלאה שלמה ומצוינת במגע – ומאידך לא מצועצעת בכלל, אפילו לא כשזה מה שכולם דורשים. הרי הטריק של אפל הוא פשוט וגאוני – כשאתם פותחים תוכנה, במקום שתרגישו בזמן שעובר עד שהיא עולה (אותה שנייה מרגיזה) אתם מביטים באנימציה היפה שעל המסך והנה דעתכם הוסתה מהנושא החם. בסימביאן אין אנימציות – אז מעבר לזה שצורם לעין שאין אנימציות, צורם יותר שלוקח שנייה שלמה לפתוח את התוכנית ואין מי שיגיד לכם להסתכל הצידה.

בדעת מיעוט אני עומד על גבעת המעריצים הקטנה ואומר – סימביאן 5 היא מערכת מצוינת, וכן, היא וחלונות שתיהן יותר טובות מהמכונה המסתורית והנעולה שעונה על השם אייפון. בשתיהן הצלחתי להגדיר מייל קליינט עם פורטים מותאמים אישית לשרת המייל בעבודה שלי – רק באייפוד לא.

לומר את האמת, אם נסתכל לרגע בלבן של העיניים ונוריד את הקלשונות והלפידים – הרי שהתופעה מאוד מאוד הגיונית וברורה. כמעט אפשר לחזות אותה מראש: הלא מה משותף לאנדרואיד, למערכת ההפעלה הניידת של אפל ול-WebOS של פאלם? כולן נבנו לאחרונה, כולן עוצבו ונוצרו צעד אחר צעד מתוך הנחת היסוד שהמערכת ההפעלה תהיה פשוטה, תהיה מבוססת נגיעות אצבע, ותהיה אנימציונית.
ומה עם המקרטעות – RIM, מיקרוסופט ונוקיה? כולן בנו מערכות הפעלה לתפארת, שצריכות לעבור התאמה גדולה ואולי בלתי אפשרית לעידן החדש. הרי איך מיקרוסופט תמשיך לתמוך בלהריץ תוכנות שדורשות עט חרט? ואיך תעביר סימביאן מערכת הפעלה שלמה לממשק מגע עם שמירה על תמיכה ב"זבל" שרץ על מכשירים מבוססי מקלדת מקשים?

זה לא ברור, זה אפילו לא מתקרב ללהיות ברור. מתישהו תישבר שם התמיכה לאחור והחברות ימציאו את עצמן מחדש בצעדים קטנים או בצעד גדול אחד. בינתיים, השוק עומד לפני שינוי גדול. ויש לומר שאלה גם ימיו של הקוד הפתוח – אבל זה נושא אחר לגמרי.