Saturday, June 16, 2018

השעון הסלולרי (בערך) של אפל - סקירה וביקורת Apple Watch Series 3 4G + GPS

רקע - למקרה ששכחתם, כי הרבה שכחו
כשהאייפון הראשון (2G) הגיע לשוק ב-2007, היו שהתעלמו ממנו. 4 שנים אח״כ לא משנה כמה ניסו להתעלם מהאייפון (וניסו: ממקירוסופט, דרך נוקיה ועד בלאקברי), הוא היה עובדה מוגמרת - מוביל דרך לכל מכשיר אחריו: אפל אומרת זיהוי טביעת אצבע, כולם אחריה. היא מחליפה אותו בנוטש עם זיהוי פנים, בעקבותיה כל שוק הסלולאר. האייפון היה כ״כ פופולרי ומדובר בשלב זה, שהפך ידוע לשמצה בתור מוצר ששמו הולך לפניו הרבה לפני יכולותיו ויתרונותיו בשוק. אופנה. אך גם אם המלך הוא עירום, כולם, אבל כולם, קונים את הבגדים האלה ואוהבים אותם, את הדיון על האמת בבד אשאיר למעשיות אחרות.

גם האייפד שמע אי-אלו הספדים ומילות פרידה, מצא את עצמו נופל במכירות ועולה בחזרה, ממוצה ומרווה וחוזר חלילה, אבל תגידו מה שתרצו: האייפד איתנו להישאר. אירוע החינוך השנה והשקת האייפד הבסיסי עם תמיכה בעפרון משרישות אותו במשרדי מהנדסים ובבתי ספר, באוניברסיטאות לצד בתי קפה. 4 שנים וטאבלטים ולפניהם האייפד, כמו גם סמארטפונים ולפניהם (כרונולוגית, אל תתחילו לריב) האייפון, הם עובדה ששינתה את העולם, לא פחות.

לא זאת עם ה-Apple Watch, השעון של אפל, השעפ״ל, האייווטש. הוא נותר בקרב גימיק לחובבי אפל, חובבי גאדג׳טים ותמהוניים כאלה ואחרים. בעוד הטלפון החכם כמעט מחק מהקיום את הטלפון הטיפש (כמו גם את הטלפון הקווי), השעון החכם לא בדיוק מאיים על השעון הטיפש, הקלאסי.

עונדי שעונים נותרו חצויים בין התכשיט היוקרתי שיחזיק להם עשרות ומאות שנים במשפחה, לבין קוביה עגולת פינות שמנמנה, לא נאה ופרקטית, סוג של החלפה של שעון המחוגים שקיבלו בשחרור מצה״ל בחזרה לשעון הדיגיטלי ההוא של קסיו. אבל קסיו אופנתי של 1000-2000 שקלים.

אלה שנמנעים משעונים לא השתכנעו בכלל שכדאי להם לאזוק את עצמם במכשיר הזה, ושיש ערך מוסף אמיתי לשעפ״ל. במילה אחת - אכזבה. אז מה עושה השעון השלישי כדי לשנות את זה? ולמה בכלל שלושה שעונים? והאם יש סיבה להסתכל מחדש על שוק הלבישים?

סדרה 3, תלוי מאיפה סופרים
השעון הנוכחי של אפל עונה לשם השיווקי ״סדרה 3״, ובדומה לקודמיו הוא מגיע בשני גימורים (אלומיניום וזכוכית מחוסמת או פלדת אל-חלד וספיר קריסטל), בשני גדלים (38 או 42 מ״מ) אותם ניתן לתאם לשלל רצועות איכותיות (במחירים מופקעים). בניגוד לאחיו הגדולים, בסדרה 3 ניתן לבחור בין דגם עם GPS, לבין כזה עם GPS וסלולר. כן, שמעתם נכון, שעון סלולרי. האותיות הקטנות מיד. רמז: הן גדלות במהירות.

Monday, February 12, 2018

אייפון X - סקירת עומק וביקורת

נתחיל בזה שאני ממש לא אוהב לכתוב על דברים משעממים, וכשאני לא אוהב לעשות משהו אני פשוט לא מצליח לעשות אותו. זו הייתה בעיה בעיקר בבי״ס, מאז זה משתפר. מבטיח לכם שהתחלתי, ומבטיח שלא הצלחתי לסיים סקירות על איוס 9 ו-10, סקירה על האייפון 7, סקירה על מק OS סיירה. הבעיה בכל הפוסטים האלה הייתה פשוטה. כנראה שלא היה מעניין לקרוא אותם, אז תחשבו איזה סיוט היה לכתוב אותם. וזו הייתה הבעיה העיקרית של אפל בשנים האחרונות. היא עשתה את המינימום המוחלט כדי לשרוד בשוק תחרותי ביותר, והיה משעמם לעבור בין מערכות ההפעלה שלה ובין מכשיריה. זה הרגיש כ״כ כמו מה שכבר היה לכם בכיס שלא היה ברור שבכלל יש, או יהיה, על מה לכתוב.

אם הפוסט הזה פה זה אומר שיש על מה לכתוב. האייפון X, בעברית, האייפון עשר, הוא משהו חדש.


רקע
האייפון הוא חוד החנית של הליינאפ של אפל. הוא מספיק חזק כדי להביא משתמשי פיסי לעולם המק, הוא מספיק חזק כדי להרוג את הפלאש, עוד לפני שברי אלן הפך למיינסטרים. האייפון הזה נשאר די אותו דבר כבר 4 שנים. אספר לכם משהו שאתם לא יודעים על משתמשי אפל, כשהם בוכים על עיצוב ישן, הם בעצם מבקשים מסך גדול יותר. זה קרה באייפון 4, חזר על עצמו באייפון 5, והנה כשאפל נפלה על גודל מסך מדויק של 4.7 אינצ׳ באייפון 6 (אגב, HTC וגוגל הבינו את הטריק הזה 4 שנים קודם בנקסוס 1) ופאבלט 6 פלוס עם מסך 5.5 אינצ׳, זה נרגע. אפל ניצלה את הרגיעה הזאת ל-4 שנות עמידה במקום, בהן עשתה שינויים פנימיים (ראויים מאוד) לאייפון, ביניהם הוספת מסך עם רגישות לעוצמת המגע (וכך אכלה לארוחת בוקר את הלחיצה הארוכה מאנדרואיד, אך נאלצה לאמץ אותה במכשירים ישנים) או הוספת צילום סטילס באנימציה. כל אלה לא הפכו את המכשירים לנמכרים יותר, ואין שום סיבה להוציא אי אלו אלפי שקלים על מכשיר שדומה למה שיש לכם בכיס, ולא יספק חוויה שונה משמעותית.

4 שנים תמימות שמשתמשי אפל נאלצו לבחור בין סמארטפון בגודל נוח עם מסך קטן יחסית, לבין פאבלט עצום וכבד עם מסך גדול וסוללה נהדרת. במקביל, בעולם האנדרואיד, משתמשים החלו לקבל מסכי ענק על מכשירים שנוח להחזיק ביד או להכניס לכיס, כל אותה העת רקחה אפל את תשובתה היקרה: האייפון 10.

היה 7, איך נהיה 10? בחשבון גשש חיוור מקוצר, אפל החליטה שהיות והאייפון שממשיך את ה-7 עשוי זכוכית, זכוכית זה עיצוב חדש וראוי למספר את המכשיר החדש אייפון 8, וכך דולג לאחר כבוד ה-7s. מה עם 9? שאלה טובה, אולי נראה אותו בשנה הבאה. היה 10, איך נהיה X? אני לגמרי בעד מספור רומאי, לא כך זליון ילדי דור ה-QWERTY שהולכים לקרוא לאייפון הזה אייפון איקס (וזה לחובבי ריק ומורטי).

האייפון עשר פורש ליינאפ חדש לאפל: אם עד עכשיו היו שני מכשירי דגל, האייפון והאייפון פלוס, ודגם תקציב בדמות האייפון SE או כל דגם משנה קודמת, אפל מכריזה על ליין דגל חדש, ובכך הופכת את מכשירי היוקרה שלה למכשירי ביניים, בלי להוריד את מחיריהם. מנקודת מבט כלכלית, אפשר רק ללמוד מאפל איך הגדולים משחקים במשחק, כשרק הם יכולים. זה מהלך מלוכלך וגאוני, ואנשים קונים אותו במליונים, אולי רק 18 מליונים, ובכל זאת. 

לאייפון X הבטחה פשוטה ועוצמתית: להביא את הטוב משני העולמות- מימדים ומשקל של אייפון 7, מסך וסוללה של אייפון 7 פלוס. כל זאת ועיצוב זכוכית של אייפון 8 לטובת טעינה אלחוטית, מצלמה כפולה עם זום אופטי וייצוב פיזי ממש כמו באייפון פלוס, ומסך שמתעתד להתעלות אפילו על זה של האייפון פלוס שהפך פתאום לדגם ביניים. זו ההבטחה, איפה המציאות?

Saturday, February 10, 2018

שקרים אלחוטיים עמידים במים וחול



בטבלאות המפרט של כל סמארטפון דגל ל-2018 תמצאו שני סטנדרטים מפוצצים: הטענה אלחוטית, ועמידות במים ואבק ע״פ תקן IP67 (כי בטוח אפשר לסמוך על שילוב של שתי אותיות הייטקיות עם שתי ספרות, לא?)

שתי ההבטחות האלה משקרות, כל אחת בדרכה. סיבוב בגוגל מציג את המציאות, הבעיה היא שלא כולם מחפשים או קוראים, והרוב פשוט סומכים על שקרי היצרניות.

עמיד בכלום
עמידות במים ואבק IP67 היא אחד השקרים הגדולים של תעשיית הטכנולוגיה ב-2017-2018. הטענה היא שבעוד מכשירים קודמים לתקן היו נשברים בקלות ע״י זריקת מעט חול לתוך שקעיהם או הטלתם בכוס מים, הרי שמכשירים תומכי התקן יכולים לשחות קצת גם בים וגם בחוף ולחזור לספר על זה. אז איפה פה השקר? במילה ״עמידות״ או “Proof”.

לו היו מוכרים לנו טלפון בעל ״הגנת גשם״ או ״אטימות מוגברת״ זה היה נשמע היה הרבה פחות טוב, אבל זה היה מדויק ולא חוטא למטרה. חברים רבים שמעו שהטלפון החדש שלהם ״עמיד במים״ וחשבו שזה אומר שאפשר להפסיק לפחד מהחיבור הזה בין טלפון ומים. שלהכנס לשחייה אפשר (כמעט מומלץ) עם הטלפון ואין שום בעיה לקחת אותו לים.

במציאות, נגיד בלינק החביב הזה, כתוב כי חשיפה למים וחול אולי תהרוס את המכשיר, אך בטוח תבטל את האחריות. טענת התקן פשוטה, המכשיר אטום קצת יותר טוב. כנראה שהוא לא ימות מנפילה קלה לשלולית או לחול, אבל ממש לא מומלץ לנסות את זה, כי תבואו לתקן הזה בזווית הלא נכונה (בלאי, חשיפה ממושכת, אי הפסקת שימוש אחרי חשיפה) והוא חסר משמעות. בקיצור, זה לא אומר כלום חוץ ״איטום מוגבר״, על כמה שהמיתוג נשמע מתעשיית הבניין.

הוכחה באינדוקציה: זו לא הטענה אלחוטית
באינטואיציה המד״בית שלי הטענה אלחוטית נשמע כמו משהו (א) מפחיד ומסרטן כמו סיבוב בצ׳רנוביל שבוע אחרי (ב) הישג טכנולוגי פורץ דרך ומהפכני. 

מה שקוראים לו היום ״הטענה אלחוטית״ הוא ממש לא ב׳, ותודה לאל גם לא א׳. גוגל מהיר יראה לכם שמה שידוע בתור ״הטענה אלחוטית״ הוא למעשה ״הטענה אינדוקטיבית״, לפיה ניתן לצמד רכיב חשמלי אחד לרכיב חשמלי אחר עד למרחק של כמה מ״מ ולייצר טעינה, זאת בניגוד לריקוד השקע-תקע שהיה לכם עד עכשיו עם המיקרו-יואסבי, הלייטנינג, היואבסי-סי, או השקר הבא אחריו.

לפי טענה זו, לקרוא לטלפון שלכם נטען אלחוטית זה כמו לקרוא לכיריים באינדוקציה כיריים אלחוטיות, ולמחבת תומכת, מחבת אלחוטית. בדיוק עד כדי כך מטומטם ודבילי.

הרי אם עד עכשיו יצא כבל מהקיר או מהמחשב ונכנס לאייפון שלכם, עכשיו יוצא כבל מהקיר או מהמחשב ונכנס לפלטה שעליה אתם צריכים להניח את האייפון שלכם (במיקום מדויק יחסית ולא בכיסוי עבה). זו לא הטענה אלחוטית! הטענה אלחוטית היא שאני נכנס הביתה או סתם מניח את הטלפון על השולחן והנה - הופה הוא נטען. טעינה אלחוטית אומרת שאין כבל, מכאן המילה אל-חוט.

הגרסה המציאותית למיתוס היא הטענה אינדוקטיבית, הטענה בקרבה, הטענה בהצמדה. מתגו את זה איך שבא לכם, אבל אל תקראו לזה הטענה אלחוטית כי זו סטייה צורמת מהאמת.

הבשורה שבהטענה אינדוקטיבית
אם נקרא לילד בשמו, נראה שהטענה אינדוקטיבית עדיין בעייתית ומוגבלת ב-2018, אך היא מציגה שלושה יתרונות גדולים על פני הטענה קלאסית. חשוב להבין שאם אתם בעלים של מגוון מכשירים, ותרכשו מכשיר תומך הטענה אלחוטית, הרי שהוא לא יקטין את כמות הציוד לו תזדקקו: בתור בעלים של שעון אפל, מק, אייפון ואייפד, ובעלים של אוזניות וסוללה ניידת הנטענת במיקרו יואסבי, אני עדיין זקוק לארבעה סוגי כבלים: מטען יעודי לשעון, מטען לייטנינג לאייפד, מטען יואסבי-סי למחשב, ואחד מיקרו גנרי לאוזניות. כעת, רק אם אני רוצה, אוכל להוסיף לתיק פלטה אלחוטית שתתחבר במיקרו יואסבי כדי להחליף את חיבור הלייטנינג (אבל רק לאייפון).


לבעלי מכשיר אנדרואיד פשוט בחיבור מיקרו יואסבי, מדובר בהוספת פלטת טעינה לתיק. לכאלה עם אנדרואיד חדש עם יואסבי-סי, זה דורש מיקרו-יואסבי ופלטה. כך או כך, זה לא חוסך, רק מעמיס.

אז אם כך, איפה פה הבשורה? הבשורה טמונה יותר בעתיד מבהווה והיא דומה לבשורה של השן-הכחולה, שהפכה מוזיקה אלחוטית לסטנדרט, וזה לקח בערך 15 שנים. הבשורה מגיעה בשלבים:

  • סטנדרטיזציה: כבר היום מטען אינדוקציה בטיחותי סביר יעלה לכם באזור ה-40-60 שקלים, או 150-200 שקלים עבור מותג כמו בלקין. זה בערך המחיר של מטען רגיל, והיתרון הוא שלא מדובר במטען מאחד משלוש הקבוצות של מטעני 2018: מיקרו-יואסבי, יואסבי-סי, ולייטנינג. הפרגמנטציה במטענים איומה, ואם נסמוך על מה שראינו בבלוטות׳, ושדרוגיה המתמשכים של טכנולוגיית הטעינה האינדוקטיבית יתמכו לאחור, הרי שמטען אחד שתקנו היום יתאים לטלפון הנוכחי, לבא אחריו, לזה שאחריו ויום אחד גם למחשב לטאבלט שלכם. אם כי זה עוד רחוק בגלל המתח הנמוך שמועבר כיום.

    קצת כמו אוזניות בלוטות׳ כשהטכנולוגיה הייתה בחיתולים, גם כאן לא הייתי ממליץ למלא את הבית במטעני אינדוקציה, אבל בהחלט יש יתרון באחד כזה לתמיכה נוכחית ועתידית.

  • בטיחות: טעינה קלאסית מסוכנת הן לבריאות הטלפון והן לבריאותכם. למעשה מדובר בחיבור כבל חשמלי מהקיר, שם המתח גבוה ומסוכן, לטלפון הקטן שלכם, שרגיש ויקר. הסכנה לכם היא אותה הסכנה שבכל נגיעה בכבל חשמלי. הסכנה למכשיר אחרת. אם אתם משקיעים בשנאי מקורי, סביר שבמקרה המאיים של קפיצת מתח יהיה זה השנאי שימות. אבל באמת תמיד תמיד הטלפון מחובר למטען *שלכם*? מטען של חברים או בעבודה, כזה מסין, כזה זול, עלול להעביר מתח שישרוף את מכשריכם קליל. אך גם אם מכשירכם נטען ולא נשרף, רבים הסיפורים על מכשירים שחלק מהמסך או כולו לא עובדים, או שאין המכשיר רגיש למגע כאשר הוא מחובר למטען לא מקורי. בעיני זה די חמור, כלומר, תחשבו שהייתם אוכלים משהו ואז הייתם מפסיקים לראות, רק עד שאתם מעכלים אותו ואז הכל בסדר. הייתם ממשיכים לאכול את זה? אתם באמת חושבים שאין השפעות ארוכות טווח?ֿֿ שהטלפון שלכם לא ימות בטרם עת?

    אז בעוד אתם או המכשיר עלולים להתחשמל מהכבל, וכל החיבורים האלה למטענים זולים יכולים לתת לטלפון שלכם איידס טלפונים, הטענה אינדוקטיבית, מעצם הטכנולוגיה, לא יכולה להגיע (ולמעשה ככל שהמטען זול - לא רוצה להגיע) למעגלים רגישים במתחים גבוהים. היא פחות חודרנית (no pun intended) ופחות מסוכנת למכשיר, ועצם העובדה שאתם רק מניחים את הטלפון על משטח ומרימים אותו ממנו אומר שאתם מתעסקים פחות עם חשמל. זה פשוט יותר בטיחותי. עובדה, הטענה אינדוקטיבית במתח נמוך מטעינה כבר שנים את מברשת השיניים שלכם ליד הכיור הרטוב. בעתיד, אולי גם נוכל לוותר על הפורט החוטי לטובת אטימות טובה יותר בפני מים ואבק, ואולי, בזהירות נאמר, עמידות. 

  • הטענה אלחוטית מוטמעת: כן, אמרתי הטענה אלחוטית. להסתובב עם פלטות טעינה או לפזר אותן בבית, במשרד וברכב, לא נשמע משהו. זה לא משנה חיים, זה לא עתידני, זה יותר אלי-באבאי. עם זאת, ככל שמטענים אלחוטיים יוטמעו באופן מובנה ביותר סביבות ומכשירים, כך תהפוך ההטענה האינדוקטיבית לטעינה אלחוטית של ממש. זה התחיל, ויש אינטגרציה כזו בשדות תעופה, בבנקים ובבתי קפה (בארה״ב במיוחד, ציוד בסיס לשולחנות בסטארבאקס) אך אלה לרוב תקולים, לא עובדים או לא מתפקדים היטב. ברגע שנוכל לסמוך על נקודות ההטענה הללו, ולדעת שהטלפון נטען מעצמו במקומו ברכב, או סתם על השידה ליד המיטה (כי היא כולה משטח הטענה), ואז העתיד יהיה פה.
בינתיים הטענה אלחוטית ועמידות טלפונים במים היא עדיין בשורת העתיד, זה לא ההווה. למעשה, השנה הפכו טלפוני הסטדרנט של העולם, האייפונים, לעשויי זכוכית ושבירים פי כמה. זה ההווה, זה וכמה שקרי שיווק שמנמנים.


Sunday, April 16, 2017

פרדוקס השעון של אפל : Apple Watch על watchOS 3 – סקירת בגרות וביקורת


השעון של אפל הגיע לשוק ואל פרק היד שלי פחות או יותר באותה התקופה, חודש לאחר השקתו לפני שנתיים וחצי. הסיבות שסקירה זו התעכבה היא בין השאר מקום עבודה חדש (ומרגש), מעבר לדירה חדשה (ורגועה) ועומס יומיום כללי (וחיובי), אך כמו כן, כמו כל מוצר שיוצר קטגוריה חדשה, נדרש לי זמן להבין מהו הדבר שפתאום מונח לי על הזרוע, מה הוא תורם ובאיזה מחיר. לוקח זמן מה עד שמפתחי אפליקציות אם בחו״ל ואם בארץ מתחילים לעשות משהו עם הפלטפורמה. חיכיתי כדי לספר לכם על המוצר הבוגר, ולא על ימיו הראשונים בארץ. את 30 החודשים האחרונים ביליתי כשעל פרק ידי השעון של אפל, במטרה לנסות להבין אם אכן אפשר לצפות מה-Apple Watch למהפכה.

רק כדי שלא תמשיכו לקרוא סתם: כן, זה השעון החכם המתקדם בעולם, וכן, הוא חכם ופונקציונאלי הרבה יותר מכל שעון רגיל, והוא מוצר מצוין. כיצד אביזר כזה יכול להוות אכזבה המסמלת את נפילתה את אפל מחברה המוציאה מוצרים ״מושלמים״ לעוד חברת טכנולוגיה רגילה? על שאלה זו אנסה לענות כאן. למרות שלא הייתי מחליף את השעון של אפל, איני בטוח שאני יכול להמליץ עליו, בטח שלא לכולם, זאת בגלל שהשעון כולו מונח על פרדוקס, ועד שאפל לא תפתור אותו - השעון ישאר מוגבל.



Wednesday, June 10, 2015

Apple Watch – האזיק החכם

מהשעון החכם של אפל נוכל לצפות למהפכה, לא פחות. המחשוב הלביש הפך בשנים האחרונות מפריט תפאורה בספרי וסרטי מד״ב למוצר מדף, החל מהגוגל גלאס הכושל (כי להסתובב מול אנשים עם מצלמת וידאו נוטה לעצבן אותם, לכו תבינו), דרך צמידי ספורט ועד לשעון אותו ניסתה גוגל למנף באמצעות אנדרואיד הנהדרת.

המהלך בו אנדרואיד שולבה בשעונים דומה מעט לדרך בה שולבה בטלפונים חכמים בתחילה: יצרנים סיניים רבים מציעים ים מוצרים צולעים וזולים, כמה חברות ענק מכריזות על מוצרים חביבים אך חצי-אפויים משלהן, וחסר מכשיר אחד שיאפיל על השאר, מכשיר אחד שיכריז כי ככה עושים את זה (מישהו אמר שעונקסוס?). היעדר משנה-המשחק מוביל לקיפאון בשוק, בעוד אפל מוכרת מליוני יחידות. ואם נחזור לשעון: אם גוגל נכשלה, למה שאפל תצליח? ובכן, אם יש דבר שאפל הצליחה להוכיח הוא שכאשר משלבים את הגיית החומרה בד בבד עם הגיית החומרה אפשר להגיע לתוצאות טובות מאוד, יש שיגידו טובות יותר מאשר כששתי השכבות נפרדות כמו במוצרי המתחרות.

יש שיגידו להיפך. אז איפה השעפל על הסקאלה? מחשבות ראשונות על הגאדג׳ט הלביש הראשון שניסיתי.


Sunday, February 1, 2015

iPhone 6 Plus – סקירה וביקורת

שנת 2014 היא שנת תפנית עבור אפל, שהחליטה לראשונה להקשיב לצרכניה הן בתוכנה והן בחומרה. באיוס 8, פתחה אפל את עולם האייפון והאייפד למקלדות צד ג׳, תוספים לדפדפן ספארי, תמיכה בפילטרים, שליטה ידנית במצלמה, שיתוף קבצים בין אפליקציות ודרופבוקס מבוסס ענן. ממש מהפכת אנדרואיד בקופרטינו. אמנם לקח למערכת זמן רב להתייצב ולהציע את היתרונות החדשים לצד היציבות וחיי הסוללה הנהדרים של אפל, אך כעת היא די שם.

את המערכת החדשה מציעה אפל על האייפון 6, ממשיכו הסולידי של האייפון 5S דאשתקד, ועל האייפד מיני 2-איר 2, ממשיכיהם של האייפד מיני (עם מסך הרטינה, לא זה שנסקר) ואיר בהתאמה. בכל אלה אין הרבה חדש, וכבעלים גאה של אייפון 5S ואייפד איר שמריצים היטב את איוס 8, אני מודה שהחומרות החדשות של אפל לא הפילו אותי מהכיסא, שלא לומר לא הקפיצו אותי לחנות. אך בכל אלה יש יוצא דופן חדש: האייפון 6 פלוס.

השש פלוס, טייקאוף גאוני מערוץ הילדים בניינטיז בין שבע בערב לבין הצגה השנייה של סרטי שחור לבן בחצות הליל, הוא לא בדיוק אייפון. השש פלוס הוא תשובתה של אפל למכשירי האנדרואיד עצומי המסך שמציפים את המדפים בשנתיים האחרונות. מירוץ החימוש החומרתי עבר ממעבדים ומצלמות לשאלה העתיקה בעולם: למי יש יותר גדול?

Friday, March 28, 2014

להתניע את הטלפון

כל נקודת מפגש בין הסמארטפון לבין הרכב, מעצם קיומה, היא קטסטרופה בטיחותית וממשקית. הסמארטפון דורש את תשומת ליבם של שני חושים: הראייה והמישוש. למרבה הצער, אלה בדיוק החושים שאנו ממקדים בכביש כאשר אנו נוהגים. היות והנהיגה היא משימה של פעם, עוד הרבה לפני ימי חלוקת הקשב, אנו נאלצים להתפזר בין המשימה המשעממת אך הקיומית של להגיע מנקודה א' ל-ב' לבין התעסקות בעולם המרתק אך חסר המשמעות שהסמארטפון מציע.

לכאן נכנסות מערכות המנסות לתפוס את החושים "הפנויים" שלנו – חוש השמיעה ומולו הדיבור. סירי וגוגל-נאו מנסות לגרום לנו לדבר עם הטלפון במקום להסתכל עליו, ולהפוך כך לחלק טבעי ובטיחותי מחוויית הנהיגה. האם זה מצליח? ומה עוד משיג החיבור בין טלפון למכונית?

Wednesday, March 26, 2014

אל תחדשו לי

השנים חוזרות להיות שנות המדבר הטכנולוגי, שנים בהן אף חברה לא מציגה שינוי או שדרוג משמעותי בזירות הטכנולוגיה, ואלה שכן עושות משהו לוקחות צעד מהוסס בכיוון חצי אפוי ויוצאות עם מוצר חלקי ונישתי שלא באמת מעניין אף אחד, כמו הפאדפון 2 של אסוס או טלפונים עגלגלים למיניהם. אפל סיימה את מהפכת האייפון-אייפד שלה וכעת היא מציגה מכשירים די, אהמ, משעממים. אך ברור שזה לא הסוף. על ערש דווי אמר ג׳ובס שפתר את בעיית הטלוויזיה ושמועות על שעון הולכות וקורמות עור וגידים.



לא נעשה כמעשה המלעיזים, שבוכים שלא מחדשים להם. להיפך, אני אגיד לכם בדיוק, אבל בדיוק מה צריך להיות במוצרי השנה כדי לפתוח את הארנק שלי. אלה לא דרישות הזויות כמו מסך הולוגרמה תלת-מימדי, מקלדת מוקרנת על שולחן ושאר קונספטים מופרכים טכנולוגית (אם ביכולת הפרקטית ואם בגימור ונוחות יישומם). אלה דברים שכבר נמצאים על השולחן. It's about time.

Monday, March 17, 2014

זל והמונואמוריה הדיגיטאלית

לאחרונה פרסם זל בילימוריה, מנהל פרויקטים רב פעלים ברוב חברות הענק של עמק הסיליקון, בהן נטפליקס עליה התבסס בכתבה, מאמר לפיו הרומן של האנושות עם הטאבלט הסתיים. לדברי זל, כאשר עבד בנטפליקס ראו בטאבלט מחליף ראוי למחשב השולחני. כלי חכם, חזק ומהפכני, המביא שליטה בלתי אמצעית וטורף את קלפי הטכנולוגיה הזקנים. מהפכה מוחלטת בדרך בה אנו צורכים (ואף יוצרים) תוכן. ראו אותו אוכל בלי מלח את המחשב השולחני, נוגס בפלח השוק של הטלוויזיות, והשקיעו הון רב בהפיכתו לפלטפורמה שמציעה מהפכה של ממש.

כך מספר בילימוריה כיצד פיתחה נטפליקס אפליקציית אייפד מטריפה ויוצאת דופן אשר זכתה בפרס נחשק של האפליקציות הטובות ביותר לפלטפורמת הטאבלט של אפל. עברו כמה שנים והאפליקציה נותרה לא בשימוש, ואפילו הפרס ההוא כבר לא מחולק וירד מהכותרות. מתוך נתוני השימוש העגומים באפליקציה לצד דיווחים על התמתנות במגמת רכישות הטאבלטים סופד הכותב וטוען ״שוק הטאבלט מוצה. מה שקרה למחשב האישי בשלושים שנה קרה לטאבלט בחמש שנים בלבד״. טעותו של בילימוריה, על פי עבדכם דל התארים והניסיון, היא בהסתכלותה הרומנטית של התעשייה על מכשיר הביניים החדש. הטאבלט יצר נישה חדשה, אותה אחדים פירשו כהדבר הגדול הבא בעוד אחרים ניבאו לה כשלון חרוץ. מעטים היו אלה שחשבו שזה יהיה עוד מכשיר, שימושי עד מאוד. כזה שלא יחסל אף מכשיר אחר ואף מכשיר אחר לא יחסל אותו. כמעט אף אחד לא חזה את דרך הביניים, הלא היא דרך רוב הדברים.

וזו בדיוק הבעיה עם הטלת גאדג׳טים טכנולוגיים על ציר הרומנטיקה. כי בעולם הרומנטי אנו בוחרים מישהי או מישהו, פרטנר בודד לעשות איתו הכל. בעולם החפצים אנו לוקחים כמה. במיוחד בעולם הדיגיטאלי. הייתם מוותרים על המחשב תמורת הסמארטפון? על הסמארטפון תמורת הטלוויזיה? בעולם הדיגיטאלי יש מכשירים שונים ולהם שימושים שונים, ויש מספיק אהבה לכולם. פוליאמוריות דיגיטאלית, אם תרצו. חלק מהשימושים חופפים זה את רעהו וזה לא מפריע לנו. הלפטופ שלנו מנגן סרטי HD היטב ועדיין מריץ אותנו לקנות טלוויזיה ענקית. הסמארטפון שלנו מצלם תמונות נהדרות, ועדיין אולי נקנה מצלמה קומפקטית יעודית. הטאבלט מכסה בדיוק את הנישה המיוחדת הזו - משהו קיים וטוב שאפשר לעשות בסרבול באמצעות מכשירים אחרים, או ביתר נוחות באמצעותו.

Tuesday, March 11, 2014

סמארטפון אנדרואיד זול אקאי / AKAI K-45 – סקירה וביקורת

מבוא לסקירה זו ופרטים נוספים על המכשיר אפשר למצוא כאן.

האקאי קיי-45 הוא מכשיר ה-"יוקרה" בסדרת מכשירי תקציב בינוניים וסבירים של שלושה אחים, והוא מוצב מעל ה-K50 הגדול וה-K40 הקטן. בעוד גודל המכשיר בינוני, עם מסך המשתרע על פני 4.5 אינצ׳, המפרט שלו מתקדם משל שני אחיו והוא מציע מעבד בעל ארבע ליבות ומצלמת 8 מגה-פיקסל. על הנייר, מה שמוצע לנו במכשירי היוקרה הנוכחיים של החברות המובילות. על כל אלה, מחירו נמוך מ-1000 שקלים והוא נמכר בעבור 900 ש"ח ברשתות Yellow, בין כוס הקפה למאפה ולקופסת הסיגריות.

האם הצליחה אקאי להנדס מכשיר יוקרה במחיר חברתי? ועל מה נאלצה החברה לוותר כדי להציע מחיר כה אטרקטיבי? התשובות מיד.

עיצוב
במבט ראשון מאוד ברור כי עיצוב האקאי K45 לא עומד בפני עצמו. הוא נראה דומה באופן מחשיד לטלפון *אחר*, וחיפוש קל אחר הטלפון האחר יוביל אתכם לגלקסי S3 של סמסונג, הדגל של שנה שעברה (או לגרסתו המוקטנת, הגלקסי S3 מיני). המכשיר דומה לדגל הסמסונגי באופן ניכר קצת יותר מדי, אך יאמר לזכות אקאי שזו יודעת להעתיק היטב. עיצוב המכשיר מעוגל, נעים בכף היד, אינו גדול מדי, המרחק בין הרכיבים פרופורציונאלי והחומרים מקנים תחושה של איכות בנייה ראויה. אמנם ניתן לחוש בכובד מסוים בהחזקתו, אך כובד זה לא ישפיע על שימוש ממושך ואינו גורע מהעיצוב המצוין. נהפוכו, הוא מעניק למכשיר מידה של עמידות ונוכחות בכיס או ביד. לא רע בכלל.